יהודית אוחיון (59), אם חד הורית מנתניה החולה במחלת עיניים קשה המדרדרת אותה לעיוורון, מגדלת את משה בנה בן ה-22 שנולד עם תסמונת גדילת יתר נדירה והגיע כיום למשקל של 210 קילו. בין הסימפטומים של התסמונת הנדירה של משה מופיעים גם התפרצויות זעם ואיבוד הכרה המחייבים טיפול מיידי ואף אשפוז בבית החולים במקרה הצורך. הוא מוכר בביטוח הלאומי עם 100% נכות.
לדבריה, במשך 15 שנים היא מבקשת לקבל דירה עבורה ועבור בנה, אך לטענתה בחברת “עמידר” טוענים שאין דירות מתאימות בשבילה. בצעד נואש אוחיון גילתה על דירת קרקע פנויה של “עמידר” בעיר מגוריה, פרצה אותה ולנה שם בשבוע האחרון, וכעת, ממש בשעות אלה, מפנים אותה ממנה – ללא פתרון הולם.
“אני פלשתי לדירה שלא שלי, אני יודעת שאני עבריינית”, אמרה אוחיון לפני זמן קצר לאתר “שווים”. “הם (עמידר) אילצו אותי להיות כזאת, אני יודעת שזה לא חוקי. באו אנשי ‘עמידר’ עם משטרות, לקחו לי את כל הדברים שהיו לי כאן, שהביאו לי אנשים טובים, למחסנים בלוד, הביאו שומר לתוך הבית כשהוא ריק, עקרו את הניאגרה ואת הברזים כדי שלא יוכלו להשתמש בהם. אין לי בגדים, אני עם אותם בגדים מאתמול. אבל אני לא אוותר. הם יסגרו – ואני אפתח”.
“הבן ראה את הדירה והיה מאושר”
לדבריה, במשך 30 שנה היא עבדה בצורה מסודרת במספרה. “בשמונה שנים האחרונות אני לא עובדת בגלל העיוורון שלי. לא מבחירה, פשוט אין לי ברירה”, היא מציינת. לאחר שהבינה בימים האחרונים שהעניינים עלולים להסתבך עם הרשויות, היא שלחה את בנה לאביו, הגרוש שלה, כדי שהבן לא ייאלץ לראות מה מתרחש. “כולם צריכים לראות כמה אושר היה לבן שלי כשהוא נכנס כאן לבית”, סיפרה. “זה לא בית גדול, חדר אחד, אבל עם אוויר, נגישות למד”א, אמבטיה רחבה שאני יכולה לקלח אותו בנוח ולנקות אותו מצרכיו. זה כל מה שאני צריכה ומבקשת, ויש לי גם אסמכתא ממרפאה בעיסוק של הבן שלי שממליצה על כך”.
עד לאחרונה הבן משה היה חלק ממערכת החינוך בישראל, אך בגיל 21 הוא עבר לאחריות משרד הרווחה, דבר המגביר את חששה של אימו. לדבריה של אוחיון, ללא דיור מותאם עבורו משרד הרווחה עשוי להפריד אותו ממנה. אוחיון טוענת כי כבר הוזהרה על ידי הרווחה שישכנו אותה במלון (כפתרון זמני) ומשה יילקח לגור במוסד. כמו כן, לטענת האם ביטוח לאומי הוריד לו את אחוזי הנכות לאחרונה מ-188% ל-100%, והיא צריכה לערער בקרוב על החלטה זו.
“החלום שלו זה לעבוד ברכבת ישראל”
“אני לא אתן להם להפריד בינינו. הם רוצים לעקור את הלב שלי שטיפחתי אותו וגידלתי אותו”, היא ממשיכה. “מי הם חושבים שהם? הם יכולים לעקור אותו ממני? על גופתי המתה. הבן שלי כל הזמן איתי וכל הזמן יהיה איתי. עכשיו הוא הגיע לגיל העבודה. משרד הרווחה רוצה לקחת אותו שיעבוד במפעל וידביק ניירות. הוא לא רוצה. החלום שלו זה לעבוד ברכבת ישראל. הוא אוהב מאוד רכבות, ואני אנסה לעזור לו להגשים את חלומו”.
אילן, קרוב משפחתה של יהודית, סיפר ל”שווים” כי במשך 15 שנים היא לא קיבלה דירת קבע מחברת “עמידר” כי היא הייתה לטענתו “ילדה טובה”. לאחרונה היא שכרה דירה בבניין דירות, אך בשל התפרצויות בנה היא נאלצה לעזוב לאחר שבעל הדירה אילץ אותה לעשות זאת בשל תלונות השכנים. “המשטרה והיא כל הזמן בקשר”, הוא אומר, “השכנים כל הזמן התלוננו על בנה. שהילד צועק ועושה בלגאן. היא חייבת דירה נגישה עבור בנה. היא נהייתה ‘טרוריסטית’ בלית ברירה, זה מצב הישרדותי. אין לה ברירה אחרת. כל העולם נמצא פה, מלא משטרה, כאילו מדובר במחבלת. היא רק רוצה מגורים שמתאימים למצב שלה”.
ממשרד השיכון והבינוי נמסר בתגובה: “ראשית נציין כי מדובר במקרה בו נעשתה פלישה לדירה השייכת לדיור הציבורי בניגוד לחוק. שנית נדגיש, כי בניגוד לנטען, הוצעו למשפחת אוחיון שתי דירות בהתאם לזכאותם. הדירה האחרונה הוצעה לפני כחודשיים, הדירה שהוצעה נגישה בבניין עם מעלית – לצערנו הפונה סירבה להצעות אלו מסיבותיה. נוסיף כי בכל תקופת ההמתנה מימשה המשפחה סיוע מוגדל בשכ״ד. כיום, לאור סירובם להצעות המשרד, נגרעו מהתור ועליהם להגיש בקשה בנושא”.
לסרטון של אנשי “עמידר” מרוקנים את הבית >>> https://www.facebook.com/profile.php?id=100039906171907
מעמידר נמסר בתגובה: “בניגוד לנטען, מדובר במקרה בו נעשתה פלישה לדירה השייכת לדיור הציבורי בניגוד לחוק, ובהתאם לכך עמידר עדכנה את המשטרה בתוך פרק זמן של 30 יום כפי שקובע החוק. כמו כן, עמידר הציעה למשפחה שתי דירות, כאשר האחרונה שבהן נגישה בבניין עם מעלית בעיר נתניה – אך זאת סירבה ומשכך הוצאה מתור הממתינים. לצד זאת, בתקופת ההמתנה לדיור ציבורי המשפחה קיבלה ממשרד הבינוי והשיכון סיוע בשכר דירה מדי חודש. על המשפחה להגיש בקשה מחודשת לדיור ציבורי וזאת עקב סירובה”.
