מאת סטודנטית עם מוגבלות
בשנים האחרונות מורגשת התעוררות גדולה במודעות להשתלבותם של אנשים עם מוגבלויות בכל תחומי החיים – בתעסוקה, באקדמיה ואף בטלוויזיה ובקולנוע. כמו כן, קיים רצון להנגיש לאוכלוסיות שונות את הלמידה באקדמיה בצורה המיטבית ביותר. למרות שאוניברסיטאות עלולות להצטייר כדבר נגיש וציבורי, לא כל סטודנט עם מוגבלות באקדמיה יכול באמת ללמוד באופן המותאם לו.
אחרי שסיימתי תואר ראשון, החלטתי לשנות כיוון וללמוד תואר נוסף במוסד אקדמי אחר. כשהגעתי לאוניברסיטה, התרגשתי מחוויית הלימודים השונה, האינטנסיבית והחברתית יותר. עם ההתרגשות באו גם פחדים – האם אשתלב? איך יהיה לי בלימודים?
אני מתמודדת עם CP, שיתוק מוחין המתבטא בהיעזרות בכיסא גלגלים ממונע, לקות ראייה ולקות מוטורית מסוימת בידיים. החלטתי שאני לא אתן למוגבלות שלי לעצור אותי. אבל לאט לאט התמונה האידיאלית שדמיינתי לעצמי בראש החלה להתנפץ. כבר ביום הראשון נוכחתי לגלות את הפער הגדול בין התמונה שהאוניברסיטה מציירת על נגישות לבין המציאות.
הפתרון הנגיש לא מונגש
תארו לכם שאתם מגיעים לאוניברסיטה ואומרים לכם שאתם צריכים ללכת לפחות 20 דקות מבניין לבניין בהפסקה של חצי שעה, כך שאין לכם זמן אפילו לאכול או להתפנות. הפתרון שהוצע לי מצד אותו מוסד היה שירות שאטלים בתוך הקמפוס. מתוכם מוצע לסטודנטים עם מוגבלויות רק שאטל אחד נגיש, ובכדי להבין מתי הוא מגיע צריך להשתמש באפליקציית האוניברסיטה – אף שהיא לא נגישה. דמיינו את התסכול שנובע מכך: הפתרון הנגיש לא באמת מונגש לנו.
דוגמה נוספת היא הנגשת הכיתות. באודיטוריום הנגיש עבורי השולחנות מחוברים לרצפה ולא כל סטודנט המסתייע בכיסא גלגלים יכול להיכנס ולשבת לידם בצורה ראויה. אני צריכה לשבת באודיטוריום כזה באלכסון בשל המידה של הכיסא הממונע שלי.
אפילו דבר טריוויאלי כמו חומר לימוד – מאמרים וספרים – לא מונגש לתוכנות הקראה, כך שאני זקוקה לא רק לחונכות אקדמית אלא גם לחונכת שתנגיש עבורי מאמרים. עם זאת, יש לציין כי לכל מוסד יש יתרונות וחסרונות באשר להנגשה. אמנם באותו מוסד לימודי יש בעיות כפי שציינתי, אך אני מקבלת חונכת ללימודים ולהנגשה שעוזרת לי רבות – דבר שלא היה קיים במוסד הקודם.
המוסדות צריכים להקשיב לנו
מדובר רק במספר דוגמאות מצומצם. אנשים שונים עם מוגבלויות שונות חווים קשיים שונים ומגוונים באקדמיה. אדם עם כיסא גלגלים ממונע הוא לא כמו אדם עם כיסא גלגלים רגיל, ואדם עם לקות ראייה לא זהה לאדם עיוור. אי אפשר להכניס אדם עם מוגבלות לתבנית מסוימת. מוגבלויות הן קשת רחבה של חוויות, צרכים והתמודדויות מול אתגרים שונים. כפי ששני תאומים זהים שאמנם חולקים דנ"א כמעט זהה לחלוטין אך הם עדיין אנשים שונים, כך אין שני אנשים עם מוגבלויות זהים אחד לשני.
אין מוסד אקדמי מושלם או פתרונות אוטופיים, אבל האקדמיה והאוניברסיטאות צריכות להתחיל להקשיב לנו באמת. במקום להביא פתרונות מלמעלה, צריך להתחיל לשאול סטודנטים עם מוגבלויות בכל מוסד אקדמי מה הם באמת צריכים. רק כאשר הפתרונות יידונו בשיתוף פעולה עם האנשים שצריכים אותם, יגיע שינוי אמיתי.
