זוהי קריאה אחרונה לנוסעי האוטובוס שנסע מהאנושיות והלאה. כן, אתם, נוסעי קו 367 שנסעו באוטובוס של חברת אפיקים בשעה 18:30 ביום ראשון. אתם, כפי שפורסם בוויינט, שצפיתם בגבר שתקף בחור אוטיסט שעמד לרדת בתחנה ברחוב סלנט בפתח תקווה, בעט בו, השליך אותו החוצה, עקב אחריו וזרק עליו לבנה. אתם שדממתם, קפאתם על מושבכם. שאיש מכם לא עזר לו, לא חייג וקרא לעזרה. אחת היא אם הייתם מפוחדים או פשוט אדישים לחיי האיש הצעיר שהוכה והושפל לנגד עיניכם.
אל תטעו: מבחינה מוסרית, אתם שותפיו של האיש שהרים יד על אוטיסט, שלא עשה לו דבר ואפילו לא הרביץ לו בחזרה, כי רוב האוטיסטים עדינים מדי בשביל להרביץ. תרצו או לא תרצו, בשתיקתכם, בפסיביות שלכם, הנחתם לו להפשיט גם אתכם מכבוד האדם שלכם.
שמו של הבחור הוא ליאם יריב – והוא אוטיסט כמוני. אישה אחת הגנה עליו, בת 80. בגילה של סבתא שלי.
לא תעמוד על דם רעך
בשבילכם, ורק בשבילכם, נוסעי קו 367 הייתי מבקש להשמיע בכריזה מראשית הנסיעה ועד סופה, במקום הודעה על שמות התחנות, את הסעיף הראשון של חוק “לא תעמוד על דם רעך – חובת הצלה והושטת עזרה”: “חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו”.
שימו לב, חובה עליכם לעזור כל עוד אינכם מסתכנים מדי. האם לעמוד יחד ולחסום את התוקף כך שלא ימשיך להרביץ זה “יותר מדי”? ברור שלא! במבחן התוצאה, אישה אחת בת 80 הצליחה להניס אותו. קל וחומר חבורה של אנשים צעירים יותר. לא השתכנעתם? החוק מקל עליכם עוד יותר: “המודיע לרשויות או המזעיק אדם אחר היכול להושיט את העזרה הנדרשת, יראוהו כמי שהושיט עזרה לעניין חוק זה”. הבנתם? יכולתם רק לטלפן או לסמס.
אני הייתי קונס אתכם, כפי שהחוק מאפשר, אבל קנס נראה לי עונש קל מדי. לליאם ולטלי אימו אני שולח את אהבתי, את תנחומיי. זו טראומה איומה. אני מקווה שהבריון שתקף את ליאם ייתפס, ויועמד לדין. אנחנו, במערכת “שווים”, נבקש שהוא יופשט מכבודו כאדם ויוסר כל חיסיון משמו. שלא תיערך איתו עסקה מאחורי הקלעים. שלא יענישו אותו בעונש פואטי כמו עבודות שירות עם אנשים עם מוגבלויות. שאיש לא יטען שלאדם מבוגר שמתעלל באדם עם מוגבלות יש נסיבות מקלות.
