מערת המכפלה בחברון היא מהמקומות המקודשים ביותר ליהדות ולאסלאם, ונהנית מזרם מבקרים בלתי פוסק בכל ימות השנה. אלא שמסתבר שעד לאחרונה – דווקא לאנשים עם מוגבלויות שרצו להגיע אליה היא כלל לא הייתה מונגשת. רק לפני חודשיים, בתום מאבק של שני עשורים, הושקו מספר הנגשות – ואולם הדרך להנגשה מלאה עוד לא הושלמה.
הדרישה להנגשת האתר קיימת מזה עשרות שנים, לאור ריבוי המדרגות בכניסה למערה (79 מדרגות בשני גרמים שונים) שלא אפשרו לנכים להיכנס אליה אלא בעזרת מלווה, ותוך הסתכנות בנפילה. גם בתוך המערה יש שש מדרגות שמפרידות בין החללים הפנימיים.
תוכנית הנדסית להנגשה הוכנה כבר בחודש יוני 2000 וכללה שני חלקים: בניית מעלית פנימית, והנגשת המדרגות בכניסה. הבעיה העיקרית הייתה התנגדות הוואקף המוסלמי בחברון והעירייה. מתחם מערת המכפלה מצוי בתחום הסמכות התכנונית של עיריית חברון, וביצוע עבודות במערה ללא הסכמת העירייה עורר מורכבות במישורים שונים ומנע את התקדמות הפרויקט.
לאחר כמעט שני עשורים של עיכובים, עמותת “נגישות ישראל” פנתה למשרד הביטחון בנושא במרץ 2018. בספטמבר 2020 הפרויקט אושר בוועדה לתכנון ורישוי של המנהל האזרחי. במרץ 2021 נדחתה עתירה מנהלית של עיריית חברון והוואקף. אחרי החלטות לכאן ולכאן, בתחילת אוגוסט 2021 הורה שר הביטחון לבצע את הפרויקט והעבודות התחילו.
רק ביוני 2023, לפני חודשיים בלבד, נבנה שביל שמוביל מהחניון למפלס הראשי, ומשם הוקמו מעלית, גשר ושביל מונגשים בעלות של 5 מיליון שקלים. ואולם הדרך לא הסתיימה, שכן ישנן עדיין מדרגות קטנות שמפרידות בין חלל לחלל בתוך המערה עצמה (סך הכל שש מדרגות) – מה שלא מאפשר עדיין להכריז על המקום כ-100% נגיש. בנוסף, מתחת למערה יש אולם שמחות שאליו בינתיים המעלית לא מגיעה, אז הוא לא נגיש.
“מה הבעיה, בוא נרים אותו”
מי שעמד ועדיין עומד בחזית המאבק להנגשת המערה הוא שי גליק, פעיל חברתי ומנכ”ל ארגון “בצלמו”.
“נחשפתי פעם ראשונה לסיפור ההנגשה כאשר למדתי בירושלים והגעתי למוזיאון על התפר בירושלים ברחוב שבטי ישראל ליד כיכר ספרא””, הוא מספר. “באתי לערב שיועד לנכים, ואני רואה בחוץ מלא חבר’ה על כסאות גלגלים ולא מבין למה לא נכנסים. אני שואל אחד מה הבעיה, והוא אומר לי: ‘תסתכל, יש מלא מדרגות’. בקיצור, עשו אירוע לאנשים עם כסאות גלגלים בקומה שלישית בלי מעלית. בלי היסוס אמרתי למישהו שעמד לידי, ‘מה הבעיה? בוא נרים אותו’. שנינו תופסים אדם ומרימים, והוא מתחיל לצרוח – ‘אני לא שק תפוחי אדמה, אני רוצה להיכנס בכבוד’. מאז הבנתי שחובה להנגיש מקומות, שאנשים ייכנסו בכבוד ובעצמאות. ומאז החלתי לפעול בעניין”.
איך היה המאבק להנגשת מערת המכפלה?
“עסקתי בזה שמונה שנים. שלחתי קרוב לאלפיים מכתבים לכל העולם, כולל חברי כנסת, שרים, ארגונים, רבנים, האו”ם וכל מי שרק יכולתי להגיע אליוהא. היו שישה דיונים בכנסת. עשינו עשרות סיורים לארגונים ואנשים, בהם סיור מיוחד של ועדת חוץ וביטחון פיזית במערה, ועוד סיור של נציבות שוויון הזדמנויות. יזמנו שלושה דיונים בוועדות התכנון והבניה של המנהל האזרחי שאחראי על המקום. שני דיונים בבית משפט מחוזי, אחד דיון בבית משפט העליון, שאל שניהם הצטרפנו כידידי בית המשפט”.
מה בעצם תקע את התהליך?
“מי ששם וטו זה היה הווקף המוסלמי, שאחראי על המקום ואמר שזה לא יקרה כי יש סטטוס קוו ולא נוגעים בו. במשך שנים רבות נתניהו התנגד לפעול חד צדדית, ולכן זה לא קרה. בעקבות הלחץ המטורף שלי, בזמנו ליברמן נתן אור ירוק לקדם את זה, ואז החלו המגעים עם הווקף במטרה שיתנו להם משהו בתמורה להסכמה. זה התפוצץ וישראל פשוט הפקיעה מהם את השטח. אדגיש: גם המוסלמים רוצים נגישות, והמעלית משמשת את הערבים גם כמובן”.
