מדור "שווים סיפור" מתפרסם בחסות מפעל הפיס
"אני לא מבין למה אנשים אוהבים את היצירות שלי", אמר לי נדב שמעוני, נער בן 17 על הרצף האוטיסטי מכפר ביל"ו, שמתפעל עסק משגשג למכירת דמויות מבלוטים אותן הוא יוצר בעצמו.
הכול התחיל לפני כשנתיים, כשנדב יצר את היצירה הראשונה שלו בשיעור אומנות בבית הספר לנוער עם צרכים מיוחדים בגדרה, בו הוא לומד. "הדמות הראשונה שעשיתי הייתה האיש החושב", סיפר נדב. "המורה הביא שקית עם חומרים ואמר לי: 'תעשה איתם מה שבא לך'. ראיתי שם בלוטים ואמרתי לעצמי: 'מה אם אכין דמות של מישהו חושב?' וכך זה התחיל".
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
"התחלנו להתרגש מהיצירות של נדב", מספרת טלי שמעוני, אמו של נדב. "הוא התחיל להביא הביתה דמויות חמודות. התקנו מדף בבית והצגנו שם את היצירות. כל מי שנכנס הביתה התלהב". בהתחלה, נדב הכין את הדמויות כמתנה לבני המשפחה. "הוא הכין דמויות לסבא, לסבתא, לדוד שלו – כולם התלהבו. לא חשבנו שזה יהפוך למשהו כלכלי".
"אבל אז נגמרו הבלוטים בבית ספר", מספרת טלי. "נדב רצה להמשיך ליצור גם בבית, אז חיפשנו בלוטים. אנחנו גרים במושב ליד רחובות, לא אזור שבו גדלים בלוטים". בעקבות המחסור בחומר הגלם, טלי העלתה פוסט בקבוצת גינון בפייסבוק. "העליתי שלוש תמונות של היצירות שלו וכתבתי שהבן שלי, נער עם צרכים מיוחדים, מחפש בלוטים. לפוסט היו אלפי תגובות. קיבלנו אינסוף הודעות של נקודות ציון של בלוטים וגם הצעות לקנות את היצירות".
ארבעה חודשים של הזמנות בלתי פוסקות
נדב הקים גלריה מסודרת בשם "Life Is Nice" בפייסבוק, אליו הוא מעלה את יצירותיו. "יש לו 2,600 עוקבים ועוד למעלה מ-5,000 אנשים ששולחים בקשות ומתכתבים איתו", מספרת טלי. "במשך ארבעה חודשים ההזמנות היו בלתי פוסקות".
לחצו כאן לכניסה לקבוצת הפייסבוק
לצד הצמיחה של העסק, נדב וטלי מתמודדים עם קשיים. "עכשיו אנחנו בעצירה", מספרת טלי. "גם בגלל שנגמר לנו חומר הגלם, וגם כי נדב בתקופת בגרויות וצריך קצת מנוחה. אבל הוא יחזור בענק". נדב מוסיף: "בינתיים אני מכין לעצמי כל מיני דברים קטנים, אבל בקרוב אצור שוב".
למרות האהדה הרבה לה זוכות היצירות, המשך העסק תלוי במצבו של נדב. "נראה לי שכל עוד הוא ייהנה מהעשייה, זה ימשיך", אומרת האם. "כשהוא ימאס, הוא יעבור למשהו אחר. הוא סופר יצירתי ולא חייב להישאר בתחום אחד. ברגע שאומנות הופכת למפעל וצריך לחזור על אותו הדבר, זה מאבד מהאמנות ומההנאה".
כשנשאל נדב על העניין שלו באומנות לפני שהחל לפסל בבלוטים, הוא סיפר שהיה לו חיבה לתחום אך ראה את זה כתחביב בלבד. "זה הגיע משום מקום ולא ציפינו לפירגון הזה. יש אהדה מטורפת, מעריצים שולחים לו הודעות ומתנות. כל מי שמגיע רוצה ללחוץ לו את היד ולהכיר את האמן. צריך לראות את העבודות ולהבין כמה זה אישי ומקורי".
