
אני ו"עזרא" יצאנו היום בפעם הראשונה לטבילה בקהילה הגאה.
הכרתי בחור בגריינדר, בן 28. התכתבנו כל הלילה, סיפרתי לו על עצמי, על המצב האישי ואפילו על הטרשת הנפוצה שלי.
חשפתי בפניו את "עזרא", שהביא איתו המון שאלות מצידו ותשובות שעניתי באומץ ובלב גלוי. כל הזמן שאלתי את עצמי: נו, מתי הוא יגיד לי שלום ויחסום?
אבל במקום זה השיחה הובילה למפגש.
למחרת הוא בא לאסוף אותי מהדירה של חברה. פתחתי לו את הדלת, וישר הוא אמר: "וואוו, אתה יפה יותר במציאות". הסמקתי כי הרגשתי שהוא מתכוון לזה. הוא שאל אם הוא יכול לנשק אותי, ועניתי לו שכן (עבר כ"כ הרבה זמן מאז שזה קרה).
באנו לצאת מהבית ופתאום הוא שאל: "אתה לא לוקח את 'עזרא'?" אמרתי לו תודה ושכמעט שכחתי. בכל זאת זה רק היום הראשון שלנו יחד.
הגענו לבר 51, החנינו רחוק (שישי בערב בטיילת ת"א) והלכנו ביישור קו – אני, הוא ו"עזרא". בדרך חלפנו על פני "היאסו", שם התכווצ'ץ' לי פתאום הלב. נזכרתי בדייט הראשון עם האהוב שלי שרק לאחרונה נפרדו דרכינו, כאבתי שנשאר רק זיכרון – ואז שיחררתי.
הגענו לבר 51, התיישבנו, שתינו, אכלנו, צחקנו ובעיקר דיברנו.
הוא סיפר לי שהוא מהצפון, שלמשפחה שלו יש עסק של לולים, שהחיזבאללה חיסלו להם את העסק – אבל הוא אופטימי. הוא תיאר מפגש שהיה לו עם קטוע רגל בבר, ציין כמה שזה ריגש אותו ואמר: "מתן, אנחנו פה כבר שעתיים. תראה כמה אתה חכם, כמה אתה יפה, מה זה העיניים האלה? יש אותך ביותר סקסי? אתה באמת חשבת ש'עזרא' יגרום לי לקום וללכת? אני מעריץ אותך".
***********************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשביל ילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
***********************
סיימנו לאכול והמשכנו אליו הביתה. דיברנו שעות, התנשקנו, התחבקנו כל הלילה. הוא יודע שהלב שלי לא פנוי כרגע, אבל אמר שהוא ייתן לי כמה זמן שאני צריך ושהוא לא מוכן לוותר עליי.
יש רגעים בחיים שאנחנו שוכחים את עצמנו, את הערך שלנו, מאבדים שיווי משקל. זה בסדר, כי אחרי הכל אנחנו רק בני אדם.
אחרי הפרידה הקשה שעברתי לפני כמה חודשים (לאחר שנים ארוכות ביחד), אני מנסה לחזור לעצמי, להעריך מחדש את מתן. להאמין שאני יותר מהמצב הבריאותי שלי, מהטרשת המחורבנת, מ"עזרא" שאני צריך לקחת עכשיו לכל מקום.
בבוקר נפרדנו ויצאתי מהבית. אוי, כמעט שכחתי שוב את מקל ההליכה. "'עזרא', בוא, הולכים", אמרתי ויצאתי.
*** ותודה לחברתי הקרובה מיכל שהשאילה לי את השם





