הסרט הדוקומנטרי ״ציפורים משונות״ (2024) מספר לנו על משפחה מיוחדת, שמטפחת אדם מיוחד – משפחתה של הבמאית, שקד אורבך. בין השיטין, ואולי גם לא במכוון, הסרט גם מתאר לנו מעין ניסוי חברתי, על היתרון והחיסרון שבאבחון ובטיפול מוקדם: אם לאבחן אדם, לתת שמות והגדרות למי שהוא ולמה שהוא, ולטפל בו לפי ההגדרות, או לתת לו לפעול בעולם לפי טבעו, מבלי להתייחס להתנהגות כפתולוגיה.
ניר, אחיה הבכור של הבמאית שקד אורבך, הוא בן 44. ילד גאון שהפך לפיזיקאי. הוא היה נשוי, ובמהלך הנישואים נולדו לזוג שני ילדים. לאחר הגירושים, חזר לגור בבית ההורים במכבים, והאב מטפל בו. האם נפטרה לפני שנים ספורות. במהלך הצילומים אובחן כאוטיסט, לאחר ששני ילדיו אובחנו.
מצד אחד, ניר הוא בתפקוד גבוה מאוד. הוא מצא דרכים לחפות על רבים מקשייו, וכשלא הצליח – הוריו היו שם כדי לחפות על כך. ההורים היו חובבי טבע, ובולט מאוד חוסר השיפוטיות שלהם לגבי בנם. הם ראו בו שלמות שנוצרה בטבע ותיעלו אותו בחוכמת הלב לחוגים שבהם היה לו מכנה משותף עם בני גילו. מצד שני, לאחר שהאם נפטרה ממחלה, והאב נותר לבדו, הקושי שבשמירה על ניר הפך לעול של ממש.
עם זאת, ניר שילם ומשלם מחיר על שונותו ואֲחֵרוּתוֹ, ועל כך שאין הוא מבין את הסיבות להן. הוא מסביר לאחותו, הבמאית, מדוע הוא אוהב לצפות בכוכבים: ״זה מרחב, זה כאילו הבסיס לקיום. יש להם חוקים, איך הם מסתובבים, איך הם הולכים, ואז אפשר לדעת מתי יהיה ליקוי חמה, זה בעוד מאה שנים. יש בזה היגיון שאין בחיים האנושיים. ואפשר להסיק משהו ממשהו בלי להתחיל להתפלסף ללא הפסקה על אולי זה אחרת". הוא לפעמים נחבל בצורה כואבת מאי הבנות בקשרים עם אנשים.
אחת מאי ההבנות האלה מאיימת להפוך לתיק פלילי. האיש הזה, שהוא שובה לב בדרכו שלו, לא עצר במחסום במודיעין, כי היה עייף, ונקרא לחקירה במשטרה. הוא מטלפן לאחותו אובד עצות, על סף בכי. עורך הדין שאתו היא מתייעצת, מסביר לה שאם האח יאובחן כאוטיסט, מצבו המשפטי יהיה שונה. היא מעלה את האפשרות הזו בפני ניר. התשובה שלו רציונלית ומדויקת: ״אני חושש שזה עלול לפתוח איזושהי תיבת פנדורה, שישימו סימן שאלה על היכולת שלי להיות אבא של הילדים שלי".
המשפט הזה מלמד אותנו על חדות האבחנה של ניר. לפני שנתיים התפרסם דו״ח עב כרס, שזוהי המסקנה הכפולה שלו: שאנשים עם מוגבלות מפחדים שהמדינה תיקח מהם את ילדיהם, ושלמרבה הצער, זה נכון במקרים רבים.
בכל זאת, הוא הולך לאבחון. אולי המדען שבו לא היה יכול להניח את הנושא מבלי להגיע לחקר האמת. דווקא הפסיכולוגית שאבחנה אותו, הרגיעה אותו: ״אני חושבת שבעניין הזה (שילדיו אובחנו על הרצף) זה אולי יכול להוות דווקא יתרון ולא חיסרון, במובן הזה של הזדהות והעבודה המשותפת על דברים, ולא איזה משהו שאתה שונה מהם או לא יכול להבין". היא, בעצם, מסבירה לו, שתוך כדי ליווי של ילדיו בחיי היומיום, בטיפולים, הוא ילמד להכיר את הילד שהיה, את המבוגר שהינו כעת.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
הסרט מוקדש לזכרה של אם הבמאית. בדיעבד, לאחר שניר וילדיו אובחנו כאוטיסטים, בני המשפחה השונים מעלים את האפשרות שילדיו של ניר הם דור שלישי לאוטיזם. שסבתם הייתה הראשונה. ילדיה, הבמאית ואחיה, מבינים שיש שם למכלול התכונות הצבעוניות, הקולניות, והמביכות במקצת של האשה שגידלה אותם. תובנה זו נמהלת בגעגועים, חמלה ואהבה. ציפורים משונות אולי לא עפות בנתיב הרגיל, אבל דרכן האחרת מלמדת ציפורים אחרות עד כמה רוח האדם מגוונת ויפה.
