איריס בוקר
אמא, גן.
אין גן היום, רק בעוד שבועיים.
אמא, גן.
אין גן היום, נלך לבריכה.
אמא, גן…
הורים לילדים אוטיסטים מכירים היטב את הדיאלוג הזה, שחוזר בכל פעם כשהילדים בחופש. הילד קם בבוקר, מתלבש ורוצה ללכת לגן או לבית הספר, ואין דרך להסביר לו שכולם בחופש.
ילדים אוטיסטים סוגדים לאל השגרה. היא מאפשרת להם למצוא סדר בעולם כאוטי, סבוך ומאיים. הידיעה שהיום מתחיל ומסתיים באותה דרך, מקלה עליהם.
אז יחד עם הילד, בעזרת לוח סקוצ'ים, אנחנו בונים סדר יום באיורים או בתמונות. אנחנו חוזרים כל יום על סדר היום ומורידים ממנו את מה שכבר נעשה. זאת שיטה מקובלת שעובדת בדרך כלל טוב. אבל מה קורה כשאין שגרה? איך מסבירים לילד שיצאנו לחופש ואנחנו נוסעים למלון באילת או טסים לחו"ל לנופש?
בפעמים הראשונות, כשדוריאן ירד למטה, מחכה ללכת לגן לפגוש את הגננת שלו, ניסיתי להסביר לו שאין גן כי אנחנו בחופש. זה לא עבד. אז נסעתי איתו לגן והראיתי לו את הגן הסגור, את המנעול על השער, את מתקני המשחקים השוממים. גם זה לא עזר.
דוריאן עמד מול הגן בטנטרום וצעק "גן, גן משחקים". עמדתי שם עד שהוא נרגע וחשבתי שהפרק הזה הסתיים. למחרת בבוקר הוא קם ושוב רצה ללכת לגן.
בשנה שאחרי, כחודש לפני החופש, הכנתי לוח חדש והדבקתי אותו ליד הלוח הקבוע, עם טבלה שמסמנת את הימים שנותרו עד לחופש. את הלוח החדש הכנתי בצבע אחר, והיה עליו סדר יום של חופש. כדי שהחופש ייראה אטרקטיבי, שמתי תמונות מפתות של בריכה, ים, אוטו גלידה וגינה.
כמה ימים לפני החופש אירגנתי לו תיק אחר (לא תיק גן) עם בגד ים, מגבת ומשחקי בריכה, כדי שיתרגל לשינוי שמגיע. בכל בוקר לקחנו את התיק של הגן, עברנו ליד הלוח, הורדנו יום, וקירבנו עוד את הלוח השני ללוח הראשון. ובכל לילה אמרנו לילה טוב לתיק של הבריכה ולתיק של הגן.
ביום האחרון של הגן הורדתי בטקסיות את הלוח, נפרדנו ממנו לשלום, ושמתי במקומו את הלוח של הקיץ. בערב נפרדנו מהתיק של הגן והכנסנו אותו לארון. רק התיק של הבריכה נשאר בחוץ.
בבוקר קמתי מוקדם, שתיתי ליטר קפה, נכנסתי בעליצות לחדר, לבושה בבגד ים, והערתי אותו כדי ללכת לבריכה. אני יודעת שאתם חושבים שזה עבד כמו קסם. לא ממש. עדיין היה את החלק של "אמא, גן", אבל בלי דרמה. בגד הים שלו היה מוכן, ויצאנו לבריכה.
כדי להגיע לבריכה צריך לעבור ליד הגן. מראש תיכננתי מסלול אחר, שונה וארוך יותר, שדרכו ניסע לבריכה. רק שלא יבקש שוב ללכת לגן.
זה עבד נפלא. רק הזכרתי לעצמי שבשנה הבאה אני חייבת להוריד מינון בפעילות הכיף לחופש. לא בשבילו, בשבילי.
טורים קודמים:
אמא של דוריאן, למה הוא מנפנף בידיים?
בשביל דוריאן, רק שלא נמות לעולם
