הנפש שלי עייפה מלהילחם, מאמינים לי? שמעו קטע שקרה לי בשבוע שעבר: רציתי לשלם אגרה של טסט בדואר. נכנסתי לאפליקציה של הדואר, ראיתי מה הסניף הכי קרוב, שמתי ווייז ונסעתי.
מגיעה לשם, מה מסתבר? אין סניף, רק תאי דואר. איזה עצבים, סתם נסעתי. עכשיו, אני חייבת לתקן את העולם. חייבת להודיע לדואר שיש טעות באפליקציה.
התקשרתי לדואר:
– "שלום, נסעתי לסניף כפר אביב ואין סניף בכלל! תשנו את זה כדי שעוד אנשים לא יפלו כמוני".
– "גברת, באתר הדואר כתוב שזה סניף איסוף עצמי".
– "סבבה, אבל לא פתחתי את האתר, פתחתי את האפליקציה להזמין תור ושם לא כתוב".
– "אין לי מה להעביר את הפנייה שלך, הכול כתוב באתר" (פה התחילו לעלות לי עצבים מאפס למאה. תחילת התקף. ככה זה עם נותני שירות).
– "מה, אתם לא לוקחים אחריות על מה שכתוב באפליקציה שלכם? אני לא מבקשת שתבקשו סליחה ממני שבזבזתי דלק וזמן, רק תתקנו".
– "טוב בסדר, אני אעביר את זה" (היה לה טון של "רק תרדי ממני").
– "אני רוצה תיעוד שהעברת את זה" (לבדוק שהיא לא מערבבת אותי).
– "אין לי מה להעביר, זה כתוב באתר" (פה הגוף בער מעצבים, התקף שיא).
– "את הרגע שיקרת לי כי אמרת שתעבירי ולא התכוונת להעביר! אני מדברת עם שקרנית! שקרנית!!! תני לי את המנהלת בבקשה".
– "סליחה, את לא מדברת אלי ככה" (ניתקה לי בפרצוף).
אההההההההההההה!
נשארתי עם הטלפון ביד רותחת מזעם. נותני שירות לא מקבלים הדרכה מיוחדת לבורדרליין.
מחרפן אותי שיש פער בין המציאות לבין מה ש"אמור להיות". הם לא אמורים לכתוב מידע שגוי באפליקציה. היא לא אמורה לנתק לי. כמה בדידות זה שהנכות שלך שקופה ואין אמפתיה, כולם נכנסים בך חזיתית.
אפרופו להיכנס חזיתית, כשאני עולה על הכביש, אני מחנכת נהגים. אם נכנסת לי באמצע הכיכר כשזכות הקדימה שלי, אתה תקבל צפירה. מזל שאני אישה ולא דקרו אותי עד עכשיו.
קיצר, ראיתי פרסום של הרצאה שנשמע כמו חלום: "ממאבק עם הפרעת אישיות גבולית להעצמת אחרים". הלכתי אתמול להרצאה רק בשביל הקטע. אמרתי לעצמי אין מצב שמישהו מנצח את העצבים האלה. אני בת 40 וכל יום הוא מלחמה, אז מישהי בת 27 אומרת שהיא תעצים אותי? חיה בסרט. אבל וואלה, אכלתי ת'כובע!. אש עליה.
ספיר גוטרמן עמדה שם וסיפרה איך ההפרעה כבר מאחוריה. יש לה התחלות של התקפים, אבל היא למדה לווסת אותם תוך שנייה, שזה בכלל לא מפריע לה בחיים. שאלתי אותה איך?! איך לעזאזל זה קרה?
ענתה לי המטפלת שלה, חן עמרם, שעמדה לידה: החכמה היא לקבל את הרגשות שלי. לא להיבהל אם התפרצתי על מישהו. להבין שגם לי יש צרכים ואני צריכה לדבר אותם. אם שלחתי לבן זוג ווצאפ ויש וי כחול שהוא קרא ולא ענה, אז במקום לשתוק – להגיד לו שזה קשה לי ואני מרגישה שהוא מתעלם ממני כשהוא לא עונה לי חמש שעות. אני רגילה לסתום ולשחק אותה אדישה, כאילו זה לא נוגע בי, למרות שבפנים אני נבהלת מעצמי כמה אני רגישה.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
הסוד הוא לקבל את עצמי שיש לי מנעד של רגשות ולהיות קשובה אליהם. פאק, הייתי בטוחה שאני מעיקה עליו אם אני עושה סרטים על ווצאפ ושאני צריכה להתבייש בצרכים שלי. ספיר אמרה שהיום, בתחילת התקף היא עוצרת ונושמת. שואלת את עצמה מה היא צריכה עכשיו? כנראה זה יהיה חיבוק. אני מעולם לא ניסיתי לעצור, זה הסלים לצעקות עוד לפני שלקחתי אוויר.
ההרצאה לא הייתה במתכונת שספיר רק מדברת. היה שיח עם הקהל, זה מאוד עזר כי שאלנו שאלות תכל'ס. למה היא הייתה חותכת את עצמה? איך זה נגמר כשהיא הפכה שולחנות בבית ספר מרוב עצבים? איך היא מצאה בן זוג שיכיל אותה? בקיצור, ממליצה לכל מי שעם הפרעת אישיות גבולית לראות את ספיר. לראות דוגמא חיה! שזה אשכרה אפשרי להתגבר על החרא הזה בעזרת עבודה עצמית.
אבא שלה מצחיקול גם דיבר. הציג את עצמו "שלום, אני ADHD". זה כיף לראות שלאנשים יש סביבה תומכת, אני לא דיברתי עם אבא שלי ז"ל שנים. תענוג לראות שמישהו הפסיק להחליף פסיכולוגים והתייצב. אגב, ספיר סיפרה שחיכתה שלוש שנים (!!!) ברשימת המתנה לטיפול DBT בתל השומר. אחחח השירות הציבורי…
לכו, תיהנו.
