נעים להכיר. אני סתיו ניסר, חברה חדשה בצוות שווים. נתחיל במשחק שהמצאתי עבור קבוצה שהעברתי: תציגו את עצמכם כאשר המוגבלות שלכם תהיה הדבר הרביעי או החמישי שתספרו.
נכון שזה מאתגר? אנחנו רגילים שהיא הדבר הראשון שעולה בשיחה. למה בעצם? אם מדברים על שינוי חברתי, או לראות מעבר למוגבלות, אז בואו נראה את עצמנו מעבר למוגבלות.
אדגים: יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה ואנגלית ותואר שני בחקר סכסוכים, ניהולם ויישובם – שניהם מהאוניברסיטה העברית. אני אוהבת מאוד את המשפחה והחברים שלי. אני גרה בירושלים. אולי שמעתם עליי מסדרת הפוסטים "עשר סיטואציות" או מהמיזם שלי "לעוף על התואר". על כל אחד מהם בוודאי אפרט בהמשך.
אני מנסה לענות על השאלה מה זה להיות עיוורת? כמה התאמות אני צריכה ומתי כדאי שאדרוש מעצמי להסתדר בלעדיהן? אחד הדברים הראשונים שאנשים אומרים לי זה: "את מאוד עצמאית. איך את מסתדרת?" אני משיבה: "אני לא יודעת. מה זה להסתדר?"
אני רוצה לנסות להגדיר את המושג החמקמק הזה "עצמאות". ראשית, חשוב לי להבהיר שמה שאכתוב כאן מתאים לי. אינני מתיימרת לייצג עיוורים אחרים. יפה השפה העברית. המילה "עצמאות" שייכת לאותה משפחת מילים של המילה "עצמי". מפתה לחשוב שלהיות עצמאית אומר שאני עושה הכל בעצמי. ניסיתי.
בשנה א' בתואר הראשון ניסיתי לנקות את החדר שלי במעונות. ארבע שעות של עבודה קשה. כמה הייתי מתוסכלת כשלמחרת אמרו לי שהחדר עדיין מלוכלך.
מאז, אני מביאה מנקה. אני יכולה לנקות מרחבים קטנים ותחומים יותר כמו שיש או שולחן, שבהם אני מבחינה בלכלוך באופן די ברור. אבל לא תמיד אבחין בכל הלכלוך. לנקות מרחבים גדולים זה מאתגר.
כשגרתי בדירות שותפים, שותפות פוטנציאליות היו אומרות לי: "חשוב לנו שהדירה תהיה נקייה". מובן לגמרי. בתחילת הדרך עניתי שזה חשוב גם לי. אך למדתי שלא תמיד אראה את הלכלוך. אז שותפות שחשוב להן ניקיון לא תמיד יבינו למה אני לא מנקה עד הסוף לבד או למה צריך מנקה. במילים שלהן: "זה עולה לך מלא כסף".
בהמשך, הייתי מספרת שאני מעריכה ניקיון, אך לא תמיד רואה את הלכלוך. חלק לא רצו לגור איתי, חלק הבינו את הסיטואציה, ואחת רצתה להתחלק איתי בכל מה שקשור למנקה כדי שתנקה גם את החדר שלה. היה כיף לראות איך, בקלילות, שותפה הופכת את עניין המנקה ליתרון.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
נעבור לבישול: שנים עשיתי קניות לבד, למרות המורכבות. לא הייתי בשלנית מצטיינת. בישלתי דברים קבועים כי צריך. לא אהבתי לבשל. הייתי קונה אוכל איכותי ומזין.
לאחרונה, הרגשתי מספיק בטוחה לחזור לבשל. אני לומדת מחדש לאט ובזהירות. אני מבשלת בהשראת דברים שאני אוהבת לאכול בחוץ, או מתכונים שאני קוראת, או ממה שיש בבית.
כל פעם, לפני שאני מתחילה, אני אומרת לעצמי: "האוכל לא חייב להיות מושלם". לכם זה נשמע פשוט. אבל שחרור הצורך בשלמות נותן לי ביטחון לנסות עוד. לפעמים, אם לא יוצא לי טוב, אני שואלת את עצמי מה השתבש ומנסה שוב. האפשרות לתת לעצמי מועד ב' לא תמיד ברורה מאליה. לפעמים, אני מחליטה לשפץ לאורך הדרך ויוצא בסדר. אני משתדלת לנסות דברים חדשים, לא להתקבע על מה שאני מכירה.
ככה זה בחיים. כל תהליך למידה כולל עליות ומורדות. לכל תהליך למידה כדאי לבוא מתוך סקרנות. היום כתבתי על בישול, אבל יכולתי לכתוב משהו בסגנון על למידה בתחומים אחרים.
יש הצלחות קטנות. למשל, כשחבר טוב אכל את האוכל שלי ואמר שהיה טעים. או כאשר אני מביאה אוכל לעבודה ואומרת לקולגות: "את זה אני הכנתי". זה נותן לי תחושת מסוגלות ומעלה חיוך על פניי.
חיים עצמאיים לא מסתיימים בניהול בית. לדעתי, נושא ההתמצאות במרחב, למשל, שווה מאמר משלו. אני מזמינה אתכם לכתוב לי בתגובות בפייסבוק על מה הייתם רוצים שאכתוב במאמרים הבאים.
