לאחרונה יוצא לי לחשוב הרבה על נושא הזוגיות. אני לא בזוגיות כבר די הרבה זמן, ולא יצא לי באמת להתנסות הרבה בחוויה הזאת של להיות עם מישהו בקשר רומנטי. זו חוויה שמצד אחד אני משתוקקת אליה ומצד שני מאוד חרדה מפניה.
מה שמפחיד אותי בנוגע לזוגיות זה החשש מאיך שיתייחסו אלי, מאיך שיקבלו את הקשיים ואת השונות שלי. בנוסף, אני גם חוששת מאיך שאגיב למגע אינטימי. לפעמים, מגע מרגיש לי מציף מדי ואני מאבדת שליטה, ומפחיד אותי שאפגע באדם שאני אוהבת. הייתי רוצה שברגעים כאלה בן הזוג שלי ידע לתת לי קצת מרחק וזמן ושארגיש מובנת.
מה שאני משתוקקת אליו זה לחוש אהובה ומיוחדת עבור מישהו. להרגיש שמישהו נמצא שם בשבילי וזקוק לי. אני פוחדת שזה משהו שלעולם לא אזכה לחוות.
בזמנו, הייתי בזוגיות עם חבר שלי לשעבר ס'. אמנם הרגשתי כלפיו הרבה אהבה, אבל גם הרגשתי כעס ועצב בגללו. אולי זה בעצם איך שאהבה מרגישה. מצד אחד רצון להתקרב, מצד שני רצון להישמר ולהתרחק. כבר כתבתי בספר שלי, "מילה שלי", שיצא בזמן האחרון לאור והופץ ברשת ובחנויות, שהזוגיות עם ס' הייתה כיף, שלא היינו כל הזמן ביחד, אבל היינו ביחד. שדמיינתי את הזוגיות כך שמבינים האחד את השני ושרוצים להיות כמה שיותר ביחד. אפילו סיפרתי שהתאהבתי, אבל אני חושבת שלא כמו התאהבות "רגילה", כלומר בלי הניצוצות שאני שומעת שמדברים עליהם, אבל שבשבילי זה היה טוב ומיוחד.
היום אני חושבת, שאם זה היה כל כך פשוט למצוא אהבה, אז אף אחד לא היה מרגיש לבד אף פעם. כנראה זה מורכב לכולם.
יש לי כל מיני תחושות בנוגע לאהבה. אני תוהה אם אולי אלה תחושות שהמצאתי לעצמי ולא משהו אמיתי שבאמת קיים . בכל זאת, אני עדיין כמהה לתחושה הזאת של ה"ביחד", של אנחנו שניים. אני חושבת שגם אני ראויה לה.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
כשאני מדמיינת את הזוגיות שתהיה לי, אני מדמיינת הרבה תשוקה ואהבה. אני לא רואה פנים או שיער. אני רואה חיבור של שתי נשמות שמשתוקקות האחת לשנייה. אני תוהה, אם ככה אחרים רואים את זה לפעמים, וגם אם בנים חושבים ככה על זוגיות.
אני שואלת את עצמי, אם יש מישהו בעולם שבעצם מיועד לי והוא נמצא אי שם מביט אל עבר השקיעה הרומנטית ומהרהר בנו וביום שבו נפגש. זה משמח אותי שאני חושבת על זה ואני מקווה שזה חלום שיום אחד יתגשם.
