נושאים קשורים

עדי אלטשולר מצטרפת לפוליטיקה כמועמדת ישר לשרת החינוך

כלת פרס ישראל, שהקימה את "כנפיים של קרמבו" והייתה ממייסדות רשת החינוך המכיל "אינקלו", מצטרפת למפלגתו של גדי אייזנקוט: "עשיתי כל שביכולתי לשנות את החינוך מבחוץ ומלמטה. אין לי זכות לעמוד מהצד"

ברוכה הבאה: רותם סלע מצטרפת לוועד המנהל של עמותת שווים

השחקנית והמגישה, מנחת "ריאיון מיוחד" (קשת 12), תסייע בהתנדבות לקידום מודעות למען זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ולהרחבת פעילות העמותה ואתר שווים. סלע: "שמחה להצטרף לשווים ולתרום מזמני, מניסיוני ומהכלים שעומדים לרשותי"

בעקבות חשיפת שווים: משרד התיירות דורש בירור בפרשת הילד שגורש מהמלון

מנכ"ל משרד התיירות פנה להתאחדות המלונות בעקבות המקרה שבו משפחתו של אוריאל בן ה-14 נדרשה לעזוב את מלון המלך שלמה בנתניה לאחר שצעק בלובי: "התנהלות מחפירה, בלתי רגישה ומדירה"

בגלל נכה צה"ל בקמפיין: קריאות בעולם להחרים את אדידס

שליו ביטון איבד את רגלו מירי נ"ט מרצועת עזה ב-2021. אדידס בחרה בו לקדם שירות שמאפשר לקטועי גפיים לרכוש נעל אחת בחצי מחיר. כעת תמונתו מופצת ברשת, בעיקר על ידי פעילים פרו-פלסטיניים, לצד קריאות לחרם על החברה

"אולי מצאתי את אהבת חיי": אפליקציית ההיכרויות לאנשים עם מוגבלות

שירה שטילמן, על הרצף בתפקוד גבוה, נכנסה ל-UNIQ, פלטפורמה חדשה עבור אנשים עם מוגבלות, ומצאה בן זוג. בתוך חודשיים הצטרפו כ-800 משתמשים, עם אימות אנושי, מנגנוני מוגנות וליווי של עובדות סוציאליות
ראשימאמריםמה אני יותר, מתנה או עול?

מה אני יותר, מתנה או עול?

אם לאמא שלי הייתה אפשרות, האם היא הייתה בוחרת אחרת? החיים שלי עם שיתוק מוחין: טור מאת ליהי צוברי

ליהי צוברי


"איך את יכולה לריב עם אמא שלך? היא עושה בשבילך כל כך הרבה. את כזאת כפויית טובה". מאז שאני זוכרת את עצמי, זה מה שתמיד היו אומרים לי כשהייתי מספרת שרבתי עם אמא שלי.

שתבינו, אמא שלי היא האדם האמיץ ביותר שאני מכירה. כשאבא שלי רצה לעשות הפלה (כלומר, להפיל אותי), היא סירבה ונלחמה בכל כוחה לתת לי חיים. בין אם אני רוצה או לא, היא העוגן שלי.

Igul-Letova

התלות שלי בה יצרה בינינו הרבה אינטימיות, ומצד שני היא גורמת להמון חיכוכים. צריך להודות שיש גם קנאה מצידי– על כל מה שהיא יכולה לעשות ואני לא.

ליהי צוברי

וכן, יש את המחשבה המכבידה הזו שאני כל הזמן צריכה להיות אסירת תודה לה. לפעמים, אחרי מריבה גדולה, אני מדמיינת את עצמי צועקת עליה:"יכולת לא ללדת אותי בכלל", או "יכולת לבחור לשים אותי באיזה מוסד".

לצערי, ואולי גם לשמחתי, אני לא יכולה להרשות לעצמי לשבור את הכלים. גם כשאני רוצה להכריז "לא מדברת איתך יותר", זו לא באמת אופציה. אחרי שעה אני צריכה את עזרתה ללכת לשירותים. גם כשאני נחושה לטרוק את הדלת בסצינה סופר-דרמטית, זה לא משהו שאני יכולה לעשות. תתארו לכם אותי, בכיסא הגלגלים הממונע שלי,שועטת עם כל הטירוף והזעם לעבר הדלת.אבל הנסיעה, היא הרי איטית באופן מגוחך. ורוב הסיכויים שבכלל אתקע בדלת בסופו של דבר.

Igul-Letova

זה דבר ידוע שברגעי משבר תמיד יוצאים המשפטים הכי אמיתיים.אחד מהם, של אמא שלי, נחקק אצלי באופן מיוחד. יום אחד, באמצע מריבה, היא אמרה לישאני "מוצצת לה את החיים". ברגעים כאלה,למרותשאני יודעת שהיא לא באמת מתכוונת, אני לא יכולה שלא לתהות: אם הייתה לה את האפשרות, האם היא הייתה בוחרת אחרת?

בהרצאות שבהן אני מספרת על חיי שואלים אותי לא פעם מה העמדה שלי כלפי הולדת ילדים עם מוגבלויות. ובכן, אין אמת אחת. בתור אדם מאמין אני מנסה להפנים שלכל אדם יש סיבה שבגללה הוא ירד לעולם. אבל אני לא אכחיש: זה קשה לצעוד בעולם כשהמסלול אף פעם לא יכול להתפצל באמת לדרך עצמאית משלך.

אז בשורה התחתונה אני לא יודעת אם אני מתנה, או שאני עול. אמא שלי תמיד אומרת שאלוקים הביא אותי אליה כי זה הייעוד שלה. אבל אני לא רוצה להיות מטרה או ייעוד של מישהו.אני רק רוצה להיות בת שהיא אוהבת.

יליד 1994. רווק מראשון לציון. מתמודד עם קרוהן, אבל לא נותן למחלה לנהל את חיי. בוגר תואר ראשון במדעי המחשב, ומשלב בכך את תפקידי בשווים, שנותן במה גם ליצר העיתונאי וליצר הנתינה לקהילה שבי, שקיימים מילדות.

כתבות אחרונות