שי טרייטל
אתה נמס בזמן
כמו השמש נעלם
בין העננים.
ואחריך רק
כתמים של אור…
אתה נמס בזמן,
כמו נר
שמטפטף עצמו לדעת
בלהבה גדולה
מרוב רוח…
על המלים היפות האלה, וגם על הלחן של השיר הזה, אחראית אודל-יה פיטוסי. פיטוסי, תרפיסטית באמנות בת 40 ממושב חיבת ציון, מקווה שבקרוב הוא יצטרף לעוד שירים שחיברה, וביחד יהפכו ליצירה אחת – דיסק הבכורה שלה.
פיטוסי היא לא זמרת טיפוסית. כמי שחיה מיום היוולדה עם ניוון שרירים (S.M.A type 2), יש לה יכולת נשימה של 21 אחוז בלבד מריאותיה. היא אינה מסוגלת לעמוד או ללכת, ונזקקת לעזרה פיזית כמעט מלאה.
"נכות מבחינתי היא מצב נתון, כמו שיער שחור", היא אומרת בטבעיות. "השאלה מה אני עושה עם המציאות הזו. בעיניי זאת אחריותו של אדם לפזר נקודות אור בחייו ולפעול לטובת זה שיהיה לו מעניין".
מצוידת בגישה הזו פועלת פיטוסי בימים אלה להגשים את חלומה ולהקליט את הדיסק הראשון שלה, בהפקתה של הזמרת דנה ברגר. לשם כך פנתה לגיוס המונים באמצעות "הדסטארט", המצוי כעת בשיאו.
רוצים לשמוע את אודל-יה שרה? לחצו
"תמיד שרו אצלנו בבית", היא מספרת, "בעצם כתבתי והלחנתי עוד מילדות. כיום, אני מחברת את המלים ושרה לעצמי מנגינות. הגיטריסט הקבוע שלי, דניאל ויסמן, הופך אותן יחד איתי לשירים".
כל השירים האלה היו נותרים כנראה במגירה, לולא הפגישה של פיטוסי עם ברגר, שהיא מה שמכנים "פגישה משנת חיים". השתיים הכירו בקורס כתיבת שירים מולחנים, שהעבירה ברגר ביפו. "בלימודים אצל דנה הבנתי שהשירים והלחנים שלי מצליחים להגיע ללבם של אנשים אחרים", אומרת פיטוסי. בעקבות החיבור האישי שנוצר ביניהן הן החלו לעבוד יחד.
ברגר מספרת כי נוצרה ביניהן חברות של ממש, ומה שהרשים אותה במיוחד, אפילו יותר מההתמודדות של פיטוסי עם נכותה, הוא עצם יצירתה: "היא משוררת מעולה עם כתיבה עמוקה מאוד שמתבוננת פנימה. יש המון חמלה בכתיבה שלה. היא מזכירה לי משהו ארץ ישראלי ישן וטוב".
אודל-יה: "אני כותבת על הרצון שלי לבטא את עצמי ועל הרצון באהבה. דרך היצירה הדמות שלי עגולה ושלמה יותר כלפי חוץ, ובאמצעותה מורחבים הגבולות של התפיסה לגביי.
"אני מסתכלת על העולם מהמקום האישי שלי, קצת מגובה אחר", היא מוסיפה בחיוך, "וכן, יש לי גם רגעים לא טובים, והיצירה היא תמיד מקום של משענת. אתה נותן זמן לעצב שלך, ואז ממשיך הלאה, כי החיים שווים יותר".
מלבד האתגרים האישיים נאלצה פיטוסי להתמודד בחייה גם עם טרגדיה משפחתית קשה. כשהייתה בת 17 נהרג אחיה הבכור, נתנאל ז"ל, במהלך שירות מילואים. "המשפחה נקלעה לזעזוע, אבל זה גם גידל אותי", היא אומרת. "אם קודם ההורים שלי חגו סביבי בגלל הנכות, פתאום הייתי צריכה להיות עצמאית יותר ולנהל דברים".
את המרץ הרב שמאפיין אותה ("אומרים לי לפעמים, מזל שאת בכיסא, אחרת בכלל אי אפשר היה לעצור אותך") היא מתעלת גם לטובת עשייה חברתית. היא פעילה מרכזית בכמה ארגונים ופורומים מרכזיים הנאבקים למען זכויות של אנשיםעם מוגבלויות.
מה את חושבת על מצב הנכים היום בישראל?
"בכל העולם מפסידים אנשים איכותיים רק בגלל נכותם, ולכן יש לאפשר לאנשים עם מוגבלות להיות חלק מהחברה וצריך לתת להם תנאים מתאימים כדי שזה יקרה. בארץ רואים שינוי גדול לטובה, אבל יש עוד דרך רבה לעבור".
נסי להסביר, איך את שרה עם 21 אחוזי נשימה בלבד?
"הדציבלים של הקול שלי נמוכים יחסית,מכיוון שיכולת הנשיפה שלי חלשה. דווקא בטיפול הפיזיותרפיה הנשימתית אמרו לי: 'מעולה שאת שרה, כי זה מאמן אותך לנשימות ארוכות יותר'. לפעמים באמצע השירה קורה שאני עוצרת לשנייה ולוקחת אוויר, כי הוא נגמר לי".
ברגר לא נשמעת מוטרדת מקשיי הנשימה של פיטוסי. "היא פייטרית אמיתית ומתמודדת עם הקשיים", היא אומרת. "אם צריך, נעשה עוד טייק ועוד טייק. אני לא אוותר לה".
לברגר יהיה זה הדיסק הראשון שהיא מפיקה במלואו לאמן אחר, וניכר שהיא נלהבת לקראת הפרויקט. "בהפקה ישתתפו נגנים מהשורה הראשונה", היא מספרת "וכבר בחודש הקרוב ניכנס לחזרות לקראת ההקלטות באולפן".
אודל-יה, מה החלום שלך?
"אני מחכה שאחד השירים שלי יושמע ברדיו, להופעת הבכורה לקראת יציאת הדיסק, וגם לראות את הדיסק על המדפים. יעשה לי ממש טוב שמישהו יגיד לי: 'שמעתי את השיר שלך,הוא דיבר אליי בתקופה קצת מורכבת, וגרם לי לחשוב קצת אחרת'".
