פתרון חדשני לדיכאון של חברת GMH עושה שימוש במה שנקרא "נוירומודולציה עצמית" כדי לסייע למטופלים לחווט מחדש את דפוסי המוח שלהם ולהקל על תסמיני הדיכאון.
הפרוטוקול החדש, שנקרא "פריזמה לדיכאון", הושק רשמית לפני כשבועיים לפי הפרסום בעיתון "ניו יורק פוסט". גרסה המיועדת לסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) הושקה בשנה שעברה.
"זוהי פרדיגמה חדשה לחלוטין לטיפול בדיכאון, וזה באמת עובד," אמר ד"ר ארון טנדלר, פסיכיאטר ורופא ראשי ב-GMH.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
המטופלת שהרגישה תקווה
עבור ויויאן ג'קסון, "פריזמה ל-PTSD" יצרה שינוי חיים של ממש. האישה בת ה-73 סבלה עשרות שנים מטראומה שנבעה מאם מתעללת, בריונות קשה בבית הספר וגירושין כואבים שהותירו אותה אם חד הורית צעירה.
בריאותה הנפשית, שהייתה ממילא שברירית, הידרדרה לאחר סיבוך ניתוחי שהותיר אותה ללא יכולת לבלוע ועם קושי בדיבור. במשך 11 ימים הייתה מאושפזת ומוצפת במחשבות טורדניות: "זה היה הרגע שבו רציתי לקפוץ מהחלון. היה מאוד מאוד חשוך," סיפרה ג'קסון. "הניתוח פשוט הציף הכול".
ההתרסקות הרגשית שלאחר מכן הייתה מתמשכת. "שום דבר לא שימח אותי", היא נזכרה. "הפסקתי לשיר, הפסקתי לצחוק. פשוט נסגרתי." אחות עודדה אותה לבקש עזרה, מה שהוביל לאבחון PTSD – דבר שהפתיע את ג'קסון. "חשבתי שרק אנשים בצבא שחוזרים מהקרב סובלים מזה," אמרה.
למרות שנים של טיפול תרופתי, ג'קסון לא חשה הקלה. אבל כשהרופא הציע לה לנסות את "פריזמה ל-PTSD", היא הסתקרנה – ולראשונה הרגישה תקווה.
הפרוטוקול פשוט יחסית: 15 מפגשים, כל אחד בן 45 דקות, לאורך שמונה שבועות. אבל לפני שמבינים איך זה עובד, צריך להכיר שחקן מפתח – האמיגדלה, אזור קטנטן במוח השולט בתגובת ה"ברח או הילחם". אצל אנשים עם PTSD היא לעיתים קרובות תקועה במצב דריכות – גם כשאין סכנה – וגורמת לתסמינים כמו התפרצויות רגשיות וחרדה עזה.
התמקדות בזיכרון
"פריזמה" עושה שימוש בקסדת EEG כדי לעקוב אחרי פעילות האמיגדלה, ומספקת משוב בזמן אמת על גלי המוח הקשורים לתסמיני PTSD. המטופלים לומדים להרגיע את פעילות המוח באמצעות טכניקה מנטלית מותאמת אישית. "זה בעצם משחק וידאו. אם הם מצליחים, הדמויות מתיישבות, ואם הם מאבדים ריכוז, הן קמות", הסביר ד"ר טנדלר.
לפני כל מפגש, המטופלים בוחרים "אסטרטגיה מנטלית" – זיכרון מרגיע, מנטרה או שיר שמשרה עליהם ביטחון. הם חובשים את קסדת ה-EEG וצופים בדמויות מונפשות בחדר המתנה עמוס. כאשר רמות הלחץ במוח יורדות, הדמויות מתיישבות – ומשקפות את ההתקדמות של המטופל בזמן אמת.
בהתחלה, ג'קסון התקשתה. היא ניסתה חמש אסטרטגיות שונות במפגשים הראשונים, מבלי להצליח להרגיע את הדמויות. ואז הגיעה הפריצה: "לפתע, אין רעש, אין בלבול. אתה פשוט בשקט פנימי". במפגש החמישי, היא התמקדה בזיכרון של חוף בקליפורניה – "המקום האהוב עליי בעולם."
"ככל שעשיתי את זה יותר, הרגשתי את החול, את השמש, את הים, את ריח המלח. בלי רעש, בלי בלבול. פשוט בשקט." כשהביטה במסך, הדמויות סוף סוף נרגעו. באותו ערב בבית, משהו השתנה. "חזרתי לשיר ולצחוק", סיפרה.
בתחילה, האסטרטגיה – כמו זיכרון החוף של ג'קסון – משמשת ככלי עזר. עם הזמן, המטופלים לומדים לווסת רגשות גם בלעדיה. "יש כאן אבולוציה", אמר טנדלר. "ככל שאתה מעבד דברים בצורה נכונה יותר, הרגשות הופכים לנשלטים יותר."
חודשים לאחר מכן, ג'קסון עדיין נהנית מההשפעות של "פריזמה". זה נותן פרספקטיבה חדשה לגמרי על החיים," אמרה. האם לא יהיו לה יותר התקפים? "לא. יהיו, אבל אני יודעת מה הטריגרים שלי ואיך להתמודד איתם עכשיו."
במחקר קליני, 67% מהמטופלים הראו שיפור משמעותי בתסמינים ובשינה שלושה חודשים אחרי סיום התוכנית. שליש הגיעו להפוגה מלאה. תופעות הלוואי הנפוצות היו קלות – כאבי ראש, סחרחורת ועייפות – וכולן חלפו מעצמן לאחר כל מפגש.
טיפול מסורתי בשיחה עלול לפתוח פצעים ישנים בכך שהוא מאלץ מטופלי PTSD להיזכר בטראומה שהם לא מוכנים להתמודד איתה. טנדלר אמר ש"פריזמה" עוקפת את הבעיה הזו – ומציעה דרך רגועה ומבוקרת יותר לריפוי. "שליש מהמטפלים לא מפנים את המטופלים שלהם לטיפול בחשיפה כי הם לא רוצים לגרום להם לכאב, ו-38% מהמטופלים לא משלימים טיפול בחשיפה ל-PTSD", הוסיף.
לאחר הצלחת" פריזמה ל-PTSD" התמקדה GMH בדיכאון מג'ורי. אחד הסימפטומים הקשים ביותר לטיפול בדיכאון הוא אנהדוניה – חוסר היכולת להרגיש הנאה מדברים שבעבר גרמו שמחה. "יש כמות עצומה של ראיות לכך שמקור הבעיה הוא ירידה בפעילות במערכת התגמול של המוח," אמר טנדלר. "פריזמה לדיכאון" מכוונת בדיוק לבעיה הזו, במטרה להגביר את הפעילות במרכז התגמול במוח ולעורר מחדש הנאה ומוטיבציה.
בדומה לגרסת ה-PTSD, המטופלים חובשים קסדת EEG רכה בחדר שקט. אבל במקום חדר המתנה עמוס, הם צופים בכלב מונפש שמנסה למשוך את תשומת לבו של אדם. המטופל מתבקש להיזכר ברגע שבו חש הנאה, התרגשות או מוטיבציה – בין אם חברתית, מינית, בעבודה או אפילו באוכל. מערכת ה-EEG עוקבת אחרי פעילות מרכז התגמול במוח. אם המטופל מצליח לשמור על תחושת שמחה מוגברת במשך 25 שניות או יותר, הדמות האנושית קמה ולוקחת את הכלב לטיול. "זה מלמד את האדם לפתח ולהחזיק את רגש התגמול," הסביר טנדלר.
GMH בדקה את הגרסה החדשה בניסוי קליני קטן עם 44 משתתפים שסבלו מדיכאון ואנהדוניה לפחות שש שנים. "להפתעתי, זה היה מאוד מוצלח", אמר טנדלר. לאחר 10 טיפולים בלבד, 78% מהמשתתפים הראו ירידה משמעותית בתסמיני הדיכאון והאנהדוניה, ו-32% הגיעו להפוגה – כלומר, כבר לא עמדו בקריטריונים לדיכאון. GMH מתכננת מחקר המשך עם יותר משתתפים וכפל מספר הטיפולים. "אני מניח שנראה אפקט אפילו טוב יותר," אמר טנדלר.
יחד עם זאת, הגרסה לדיכאון אינה מתאימה לכולם. "זה לא יתאים למי שמדוכא כל כך עד שהוא לא מסוגל לצאת מהמיטה", אמר. "צריך להיות מסוגל להגיע למרפאה." הגישה מתאימה לאנשים עם דיכאון קל עד בינוני. "לא משנה כמה זמן אתה מדוכא או אילו טיפולים ניסית, אבל צריך שתהיה לך רמת מוטיבציה מסוימת", הוסיף.
בניגוד לפרוטוקול "פריזמה ל-PTSD", הגרסה לדיכאון עדיין ממתינה לאישור ה-FDA. עם זאת, היא נחשבת למכשיר רפואי בסיכון נמוך, ולכן אפשר לשווק אותה ולהשתמש בה במרפאות פסיכיאטריות.
