מדור "שווים סיפור" מתפרסם בחסות מפעל הפיס
יאיר יוגב הוא צעיר בן 25 מרמת גן. הוא מוסיקאי מוכשר. הוא גם עיוור, אך זה מעולם לא עצר אותו. הוא מסיים עכשיו את השנה השנייה בלימודיו בבית ספר רימון למוסיקה ומעלה מופע משלו. כל זאת בלי לדעת לקרוא תווים.
יאיר מתאר את הדרך שעשה בצורה מעגלית. הכול מתחיל ונגמר בסביבה התומכת שלו. "ההורים שלי, שמצד אחד משחררים ולא מתערבים לי, אך כשיש קונצרט הם באים ומזמינים אנשים אחרים", הוא מספר לשווים.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
יאיר לא קורא תווים. הוא יודע לנגן משמיעה. המורה נחמה לימדה אותו דרך שיטת סוזוקי, שבה מלמדים קודם כל טכניקה ואקורדים. כך קל יותר לנגן כל מנגינה שבוחרים, כולל מנגינות קלאסיות מורכבות.
יאיר התחיל את לימודי המוסיקה במכללה, אך החליט שברצונו לעבור לרימון. זה היה תהליך פנימי עמוק ודיוק הצרכים שלו. הוא רצה מקום חווייתי, מקום קטן יותר שבו התלמיד מחליט באיזה קצב ללמוד. כל פעם, הוא לוקח שני אוטובוסים מביתו שברמת גן לבית הספר רימון שברמת השרון. העניין הטכני היה מקשה על הרבה אנשים. אך הוא לא מתלונן.
יאיר מתעקש להדגיש שהדרך שלו עוד נבנית. אך, בינתיים, הוא ללא ספק מצא מה עוזר לו. "אני מבקש את כל ההקלטות", הוא משתף. "אני מבקש הקלטות של כל מילה וכל אקורד. כשאפשר, אני לומד עם חונכת בעל פה".
יאיר מדבר בחום על רימון. הוא לומד שיעורים מעשיים בפיתוח שמיעה, נגינה וכמובן מההשתתפות באנסמבל. לשאלה איך הוא לומד מיומנויות חדשות, הוא משיב: "סטודנט שבא לרימון כבר יודע משהו. יש לו ניסיון כלשהו בעולם המוסיקה. הוא כבר מתחיל לדעת מה טוב לו. הוא בא ללמוד כמה שיותר כלים".
החלום להעלות מופע משלו מלווה את יאיר כבר כמה שנים. הוא אומר: "אני מאמין בשני משפטים: אין דבר העומד בפני הרצון וייגעת ומצאת תאמין". את שני המשפטים הללו הוא מממש באופן מופתי.
יאיר גייס את שגב אורלב, שלומד איתו בבית הספר רימון, ואת חן אוהב ציון, שלמד איתו במכללה שממנה עבר. שגב הפיק את המופע ויאיר מכנה אותו: "שגב מגשים החלומות". חן היה הגיטריסט. במופע היו יצירות קלאסיות לצד קאברים לשירים שיאיר אוהב במיוחד. בנוסף, היו גם קטעי קישור שאותם כתב יאיר עם חבר בשם חיים פסחוב.
יאיר קרא למופע שלו: "לחיות בלי לראות". יאיר לא חושש לדבר על העיוורון במופע. "אני מופיע מתוך שליחות. חשוב לי להראות שמי שיש לו הרבה רצון ומוטיבציה מצליח. מי שמוכן לעבוד קשה ולהתמיד, יכול להגיע לכל דבר".
המופע התקיים בבר לבונטין בתל אביב ונכחו בו כמאה אנשים. על כך, יאיר אומר: "אם היית אומרת לי לפני חודשיים שיהיו מאה אנשים, הייתי צוחק. מה פתאום מאה אנשים? איך? אבל באו המון אנשים. חלק אני הזמנתי, חלק ההורים שלי, ועוד. המופע היה מרגש. לקח לי כמה דקות לרדת מהבמה. מחאו לי כפיים, חיבקו אותי, קפצו עלי. זה היה הכי קרוב לחתונה שהיה לי עד עכשיו. הרגשתי שעושים לי כבוד ממש כמו לקזבלן".
יאיר רוצה להופיע עוד ברחבי הארץ. הוא כנראה יופיע באוגוסט בבית חינוך עיוורים בירושלים, תלוי במצב הביטחוני. הוא מעוניין למצוא עוד מקומות שייתנו לו בחפץ לב את ההזדמנות להופיע.
ויש לו לא מעט אנשים שהוא רוצה להודות להם: "אני רוצה להודות לנעם כהן, השותף שלי לדירה, שנותן לי סביבה תומכת להתאמן בה. אני רוצה להודות למורה שלי נחמה טלפז, שאצלה אני לומד מגיל שש, כבר כמעט עשרים שנה. אני רוצה להודות למי שתמכו בי לאורך הדרך".
לשאלה איפה יהיה בעוד עשר שנים, יאיר משיב: "אני רוצה להתפרנס ממוסיקה. עולם המוסיקה רחב. ייתכן שארצה לנגן ולשיר. אני רואה את עצמי אומר: 'ערב טוב, זאפה' או 'ערב טוב, צוותא'. אני רוצה שהמופע שלי יגיע לכמה שיותר אנשים. אני מופיע מתוך תחושת שליחות אמיתית. ייתכן שארצה ללמד מוסיקה אחרי שאסיים ללמוד. עכשיו אני בשלב שאני מקבל כלים".
