אנשים על הספקטרום האוטיסטי נמצאים בסיכון משמעותי גבוה יותר לפתח דמנציה הפוגעת בזיכרון. כך לפי חוקרים שהציגו השבוע בכנס הדמנציה הגדול בעולם וטענו כי אוטיזם עשוי להגביר את הסיכון לדמנציה.
במחקר אחד שכלל כמעט 800,000 איש, נמצא כי מבוגרים עם אוטיזם, ומוגבלויות נוירולוגיות אחרות, היו בסיכון גבוה של עד פי שלושה להראות סימנים של ירידה קוגניטיבית ודמנציה. בקרב אוטיסטים מתחת לגיל 50, הסיכון לאבחון דמנציה היה גבוה ב-30% לעומת בני גילם הנוירוטיפיקליים.
מחקר נוסף שהוצג גילה שכמעט אחד מכל שלושה מבוגרים אוטיסטים הראה לפחות שני סימנים לירידה קוגניטיבית, כגון שכחת מילים, או שוטטות בלילה.
מומחים מפנסילבניה ומוושינגטון הציעו כי הסיכון הגבוה עשוי להיות קשור לשכיחות גבוהה יותר של מצבים בריאותיים נוספים בקרב אנשים אוטיסטים, כמו דיכאון וסוכרת, אשר ידועים כמחוללי דלקת מזיקה במוח. תרופות החוסמות מוליכים עצביים האחראים על הזיכרון, כמו תרופות לשלפוחית השתן ובנדריל, עשויות גם הן להיות גורם לכך, לפי אחד המחקרים.
הממצאים צצים בתקופה שבה אחד מכל 31 ילדים בארצות הברית מאובחן עם אוטיזם, זינוק דרמטי לעומת אחד מכל 150 בתחילת שנות ה-2000.
מומחים סבורים שהעלייה נובעת מאבחון משופר ומודעות מוגברת. עם זאת, שר הבריאות רוברט קנדי ג'וניור הודיע מוקדם יותר השנה על סדרת מחקרים לבחינת רעלים סביבתיים, שהוא סבור שאחראיים לכך, כולל זיהום, מזון אולטרה מעובד, ובדיקות אולטרסאונד.
גם שיעור מקרי הדמנציה עולה. מומחים מעריכים כי עד שנת 2060 המספר יגיע ל-14 מיליון אמריקנים.
במחקר שהוצג השבוע בכנס של אגודת האלצהיימר הבינלאומית, החוקרים ניתחו נתוני תביעות ביטוח בריאות של כ-800,000 אמריקנים בני 30 ומעלה בשנים 2017 עד 2019. המשתתפים חולקו לארבע קבוצות: אנשים עם אוטיזם, אנשים עם אוטיזם ומוגבלות אינטלקטואלית, אנשים עם מוגבלות אינטלקטואלית בלבד, וקבוצת ביקורת מהאוכלוסייה הכללית.
החוקרים גילו ש-30% מהמבוגרים בני 65 ומעלה עם אוטיזם אובחנו עם דמנציה, לעומת 19% באוכלוסייה הכללית, סיכון גבוה ב-45%. ההבדל היה בולט אף יותר בקרב אנשים עם אוטיזם ומוגבלות אינטלקטואלית, כאשר 32% מהם לקו בדמנציה.
בקרב בני 50 עד 64, 8% מהאוטיסטים לקו בדמנציה לעומת 5% באוכלוסייה הכללית. אנשים עם אוטיזם ומוגבלות אינטלקטואלית נוספת, היו בסיכון גבוה פי שלושה לפתח דמנציה לעומת אנשים נוירוטיפיקליים.
גם בגילאים צעירים יותר נרשמה מגמה דומה: 1.1% מהאוטיסטים בגילאי 30 עד 49 לקו בדמנציה, לעומת 0.8% באוכלוסייה הכללית.
ד"ר לינדזי שיי, אחת ממחברות המחקר, ומנהלת מרכז המדיניות והאנליטיקה במכון האוטיזם של אוניברסיטת דרקסל, אמרה: "הנתונים תומכים ברעיון של גם התחלה מוקדמת, וגם שיעור שכיחות גבוה יותר של דמנציה באוכלוסיות הללו".
מחקר נוסף מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בחן שתי קבוצות של 210 מבוגרים אוטיסטים עצמאיים, ו-500 לא עצמאיים, שדיווחו על סימנים לירידה קוגניטיבית, כגון קושי לזכור מטלות או מילים, שיפוט לקוי, או שינויים בהתנהגות. מטפלים גם דיווחו על שוטטות בלילה, הימנעות משיחה, ואיבוד תחושת זמן בקרב הלא עצמאיים.
כ-30% מהמבוגרים האוטיסטים העצמאיים הראו שניים או יותר סימנים של ירידה קוגניטיבית, ואילו 10% מהמבוגרים הלא עצמאיים הראו לפחות סימן אחד, לפי דיווחי המטפלים. הסימנים השכיחים ביותר היו ירידה בעניין בפעילויות, בעיות חשיבה יומיומית, וקשיים בשיפוט.
ד"ר גרגורי וואלאס, מחבר המחקר ופרופסור חבר באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, סבור שתרופות מסוימות עלולות להיות האחראיות. כמעט שני שלישים מהמבוגרים במחקר נטלו תרופות אנטיכולינרגיות, שמעכבות את המוליך העצבי אצטילכולין, החיוני לפעילות השרירים, זיכרון, למידה, ועוד. התרופות משמשות לטיפול במגוון בעיות, כולל אי שליטה על שלפוחית השתן, מצוקה במערכת העיכול, מחלות ריאה חסימתיות כרוניות (COPD), ופרקינסון. כל אלה נפוצות יותר בקרב אוטיסטים לעומת האוכלוסייה הכללית.
התרופות האלו נמכרות גם ללא מרשם, תחת שמות כמו בנדריל, טילנול, אדוויל PM, ודרממין. משערים כי חסימת האצטילכולין לאורך זמן גורמת לפגיעה בלתי הפיכה בתפקוד הקוגניטיבי. בנוסף, אנשים אוטיסטים נוטים להיות רגישים יותר לתרופות.
הסיכון המוגבר לדמנציה עשוי להיות קשור גם למחלות כרוניות כמו דיכאון, סוכרת, ולחץ דם גבוה, שגורמות לדלקת פוגענית במוח ולנזק לנוירונים האחראיים על הזיכרון.
ד"ר שיי סיכמה: "זה חשוב במיוחד כי כל האבחנות האלה נפוצות יותר באוכלוסיית האוטיסטים, מאשר באוכלוסייה הכללית. אנחנו יודעים שמבוגרים אוטיסטים לרוב מובטלים, בדרך כלל לא משתלבים בקהילה, ובעלי שיעורי השמנה גבוהים יותר".
