
מדור "שווים סיפור" מתפרסם בחסות מפעל הפיס
לוסי ריצ'רדסון, תושבת צ'אדלי הסמוכה לאקסטר בבריטניה, השלימה את המסע לעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה בצפון ספרד, כשהיא מלווה בבתה בסי המתמודדת עם לקות למידה, אוטיזם ואפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי.
לוסי מספרת כי ההליכה, שאורכה היה כ-16 ק"מ, הייתה "משחררת מאוד", על אף החום והקושי לדחוף את בסי בכיסא, במיוחד לאחר שהיא עברה שלושה התקפי אפילפסיה מוקדם יותר במהלך החופשה.
היא מתארת כיצד רגעים מיוחדים במסע נוצרו בזכות זרים שהציעו עזרה, כולל דחיפת הכיסא במעלה גבעות תלולות.
"החלטנו לעשות משהו קצת הרפתקני עם הילדים בקיץ", מספרת ריצ'רדסון. "איבדתי לא מעט ביטחון בעצמי לאחר ניתוח החלפת מפרק ירך שעברתי בפברואר, וגם הייתי מותשת מהשגרה של טיפול בבסי".
לאחר שקיבלה מייל מהעמותה הבריטית, The Daisy Garland (זר החינניות), המציעה לאנשים לערוך הליכת התרמה, היא ומשפחתה החליטו להצטרף לאתגר. העמותה כבר סייעה לבסי בעבר וזה היה תמריץ נוסף לצאת לדרך. "חשבנו לעצמנו. בואו נציב לעצמנו אתגר ונחגוג את זה שצלחנו עוד שנה", אומרת לוסי.
המשפחה בחרה לקיים את ההליכה לאורך נתיב העלייה לרגל המוביל לעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה. זו עיר שבקתדרלה שלה, לפי המסורת, קבור יעקב בן זבדי, אחד משנים-עשר שליחי ישו.
לוסי נזכרת כי ביקרה בצפון ספרד כשבסי הייתה בת שישה חודשים וחשבה לעצמה: "אולי יום אחד נעשה את המסע הזה". הם תכננו לצעוד במשך שלושה ימים, אך בעקבות התקפים שעברה בסי, הם נאלצו לקצר את המסלול ליום אחד של הליכה שנמשכה כארבע שעות.
למרות המגבלות, המסלול עבר בנופים כפריים מרהיבים ובסי שלפי אמה נהנית במיוחד מהטבע, מצאה בו עניין רב.
"בסי לא מדברת, היא לא יכולה לשבת ולקרוא ספר או לצבוע. אבל היא מתמלאת גירויים כשהיא רואה מקומות יפים, בעלי חיים, מים וטבע", מסבירה האם.
המסע היה גם חוויה רגשית. לוסי מספרת על האופי המיוחד של בתה: "בסי מאוד חמה ועם זאת, יש בה חדות מסוימת".
"הטיפול בה הוא לגמרי פריבילגיה, הוא שינה את כל ההסתכלות שלנו על החיים. כמשפחה, אנחנו מאוד מגובשים", אומרת לוסי.
אחותה הגדולה של בסי אמרה עליה שהיא "כמו צילום רנטגן ללב האנושי". תוך שניות ספורות אנשים נחשפים מולה, ומגלים את עצמם באמת
.
לוסי משתפת שבסי משתמשת בתקשורת מבוססת תווים, מקתון (Makaton), אך "חושבת אחרת לגמרי". זהו דבר שיכול להוביל לאי-הבנות יומיומיות. לא פעם היא אומרת משהו, ואנחנו בטוחים שהיא מבקשת אוכל או משהו. רק אחר כך מבינים שהיא בכלל ניסתה לספר לי על מה שקרה לה בסוף השבוע. יש רגעים שאנחנו אומרים לעצמנו, אלוהים, היא כל כך חכמה, ואנחנו פשוט מפספסים את זה. זה מתסכל".
בעקבות החוויה, לוסי סייעה להקים מקהלת מקתון מקומית, שכיום מונה כ-20 חברים.
השראה למסע קיבלה לוסי מפרק בתוכנית Ramblings ברדיו BBC 4 שבו סיפרה אישה כיצד דחפה את אמה בת ה-80 בכיסא גלגלים לאורך חלק ממסלול העלייה לרגל.
במהלך המסע, שלושה עוברי אורח התנדבו לסייע ולדחוף את בסי, כ-70 ק"ג עם הכיסא, במעלה גבעה. במקרה אחר, זוג מקומי לקח את תרמיליהם של לוסי ובעלה כדי להקל עליהם.
"לפעמים חשבנו שאנחנו אולי הלכנו לאיבוד", משתפת לוסי. "ואז פתאום ראינו צדפה קטנה (הסמל של יעקב הקדוש) וזה סימן שאנחנו בדרך הנכונה".
לכל אורך המסלול, עוברי אורח ברכו אותם Buen Camino (דרך טובה בספרדית), ברכה מסורתית לצועדים. "כשהתקרבנו לפרברים של סנטיאגו, ניגש אלינו איש מבוגר מקומי, ולחץ את היד שלי, של פלורנס ושל פרנק. זה היה כל כך מרגש. זה גרם לי לחשוב. ככה נראים גם החיים שלנו לפעמים".





