הסיפור הבא כמעט בלתי נתפס. שירה מולייב, צעירה כבדת שמיעה, מחכה כבר שלוש שנים וחצי לתשובת המכון לרפואה משפטית באבו כביר בנוגע לנתיחת גופת אמה סטלה אילזרוב, שנפטרה במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב ובשל חשד הבת שהמוות נגרם כתוצאה מרשלנות המרכז הרפואי.
אילזרוב עלתה לארץ מברית המועצות בשנות ה-90 עם בעלה ובתה היחידה שירה. מדובר במשפחה בה כולם חירשים דוברי שפת הסימנים. אצל סטלה התפרצה מחלה נפשית אשר אופיינה כסכיזופרניה. היא אושפזה לאורך שנים בבתי חולים פסיכיאטריים ושירה תפקדה כאפוטרופוס שלה.
ביוני 2022, הודיע המרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב לשירה שאמה נפטרה ללא הסבר מספק. שירה ביקשה נתיחה שלאחר המוות והגישה תלונה במשטרה, אבל את הממצאים של הנתיחה עד עכשיו היא לא קיבלה.
בשל אשפוזי אמה, שירה עברה בין משפחות והייתה במשפחת אומנה. בשיחה עם שווים מספרת שירה שאיש לא תקשר עם אמה בבתי החולים הפסיכיאטריים השונים שבה אושפזה בשפת הסימנים.
גם כששירה הפכה לאפוטרופוס עליה, לא שיתפו אותה בקבלת ההחלטות. כל פעם, היא ביקשה מבית החולים תרגום לשפת הסימנים. גם של פגישות עם רופאים וגם של פעילויות חברתיות. אך לשווא. כשהיא רצתה תרגום לשפת הסימנים, היא נאלצה להביא מתרגמת מטעמה.
מצבה הבריאותי של האמא התדרדר. היא נפלה במקלחת ועברה שני ניתוחים. עשרה ימים לפני מותה, היא הועברה למרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב. "המקום היה מוזנח. המחלקה הייתה סגורה מאוד והייתה לי הרגשה רעה", היא טוענת בשיחה עם שווים.
יום לפני מותה של סטלה, שירה באה לבקר אותה. היא הביאה תרגום לפגישה עם פסיכיאטר וחזרה במיוחד בשביל לחתום על טפסים.
ב-1 ביוני 2022 בישרו לשירה שאמה נפטרה. היא הגיעה למקום עם אביה. "אמרו שהיא מתה במקום בזמן שהייתה בחצר. ביקשתי לראות את המקום שבו היא נפטרה, אך לא נתנו לי", מספרת שירה. "היה דם בעורף שלה. אמרו לי שזה מהחשמל. היה ריח עז של שתן. הביאו אותה לאבו כביר, זיהיתי אותה ומיד ביקשתי שתבוצע נתיחה. אמא תמיד אמרה לי שאני אישה טובה".
לאחר הנתיחה, סטלה נקברה. שירה פנתה למכון לרפואה משפטית לקבל את הדו"ח פעמים רבות. היא פנתה גם באופן ישיר, גם דרך המשטרה וגם באמצעות עורכי דין. אך הדו"ח המיוחל טרם הגיע לידיה.היא פנתה למשטרה ולעורכי דין עד שהגיעו מים עד נפש.
חוסר האונים מלווה את שירה וכבר זמן רב היא מחפשת תשובות. "לאנשים עם מוגבלות נפשית עומדת הזכות הבסיסית לחיות בכבוד, לקבל יחס שוויוני וליהנות משירות רפואי נגיש ומותאם", אומרת שירה יחד עם עורכת דינה אורטל מאיר. "חובתם של נותני השירות בתחום בריאות הנפש לפעול מתוך קשב רב ופתיחות לצרכיו הייחודיים של הפרט. הנגשת התקשורת אינה מעשה של חסד, אלא זכות המעוגנת בחוק וחובה מקצועית שנועדה להבטיח טיפול הולם ולמנוע טעויות רפואיות".
עו"ד מאיר, שמלווה את שירה וחירשת בעצמה, הוסיפה: "שירה עברה ילדות לא פשוטה וגדלה להיות אפוטרופוסית של אמה. היא נשאה בנטל כבד מדי. מגיע לה לדעת את סיבת המוות, למצות את זכויותיה ולדרוש צדק עבור אמה במידת הנדרש". שירה מסכמת כך: "צריך להתייחס לאנשים בהוגנות ולתת להם זכות לדעת את האמת, שיהיה אפשר לישון בשלווה אחרי זה".
במשטרת ישראל אישרו לשווים כי הם ממתינים לתוצאות הנתיחה במסגרת חקירת התלונה של שירה.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "המכון הלאומי לרפואה משפטית משתתף בצערה העמוק של המשפחה. אנחנו מתנצלים על העיכוב המשמעותי שנגרם עקב העומס הרב. המכון הלאומי לרפואה משפטית יעביר את תוצאות הנתיחה למשטרה".
מהמרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב נמסר בתגובה: "בית החולים משתתף בצערה של המשפחה.
מטבע הדברים, מפאת חיסיון רפואי לא נוכל להתייחס לפרטי המקרה. עם זאת, נציין כי בית החולים ביצע תחקיר מעמיק ויסודי על מנת לבחון את האירוע, ודוחה את הטענות לרשלנות. נציין כי בית החולים עשה מספר ניסיונות על מנת ליצור קשר עם בתה של הפונה, בטלפון ובמייל, במטרה להעביר את התיק הרפואי, ויעשה מאמצים נוספים על מנת להעביר את התיק הרפואי במהירות האפשרית".
