ד"ר ציפי בורנשטיין היא לשעבר מנהלת המערך הפסיכיאטרי בבית החולים "מעייני הישועה" בבני ברק. היא עצמה מתמודדת עם טרשת נפוצה – מרותקת לכיסא גלגלים ונושמת חמצן מבלון שמלווה אותה.
לציפי קורות חיים מרשימים וארוכים. היא למדה תואר ראשון בריפוי בעיסוק ותחום בריאות הנפש משך אותה להעמיק בו עד להשלמת דוקטורט. היא הקימה וניהלה רשת של בתים מאזנים, יועצת ומרצה בנושאים שונים ומקדמת פרויקטים רבים בתחום בריאות הנפש.
בשנת 2015 הקימה ציפי את המרכז הרפואי הראשון לאשפוז וטיפול בבריאות הנפש למגזר הדתי-חרדי. במרכז ישנן היום חמש מחלקות והוא חלק מבית חולים "מעייני הישועה".
"לפני 20 שנה, נושא בריאות הנפש כמעט לא היה קיים במגזר החרדי", אמרה ציפי לשווים. "זה פשוט לא היה בשיח. רציתי לכתוב כתבה על סכיזופרניה באחד העיתונים של המגזר ואמרו לי 'אין אצלנו'. היום אין עיתון, בוודאי לא בין הארבעה המובילים, שלא פרסמים בו כתבות שקשורות לבריאות הנפש. מראיינים אנשי מקצוע ומתמודדים שרובם מזדהים בשמם".
החברה החרדית, כך מסתבר מדבריה של ציפי, עברה שינוי הדרגתי אך משמעותי מאוד לאורך שני העשורים האחרונים. "יש פחות בושה, פחות הסתרה", היא מציינת. "אני לא אומרת שאין עוד דרך לעשות. יש עדיין כאלה שהולכים לטיפול פרטי כדי שאף אחד לא יידע, אבל אנחנו במקום אחר".
כשהקימה את המרכז הרפואי, הוקדשה הרבה מחשבה לנושא הפרטיות, ונבנו מרחבים נפרדים להמתנה ומעלית מיוחדת כך שמטופל שמגיע לא ייתקל במטופלים אחרים ובבני משפחותיהם, אך עד מהרה התברר שאין בהם צורך. "חדרי משפחות הפכו להיות כיתות לימוד, חדרי המתנה הפכו להיות משחקיות והמעלית הושבתה", מספרת ציפי.
"בתי חולים אחרים עשו אצלנו סיורים כדי ללמוד מאיתנו. האיכות אצלנו היא הכי גבוהה שיש", היא אומרת בגאווה. "כשהתחלנו לקבל מטופלים, לא פרסמנו בשום מקום את השירותים שפתחנו. כעבור שבוע כבר לא היה מקום למטופלים נוספים – כאילו שאנשים חיכו וציפו לזה".
כיום, ציפי כבר לא מנהלת את בית החולים עקב מצבה לאחר אשפוז בן שנה כתוצאה מקורונה קשה, שבמהלכו הייתה מורדמת ומונשמת, אך היא שואפת כל העת להקים מענים חדשים שעדיין חסרים.
"אין בית לנשים עם דיכאון אחרי לידה. זו תופעה שכיחה במגזר החרדי. בבית כזה, הנשים יגורו עם התינוקות. משרד הבריאות בעד ורוצה להקצות משאבים אבל עדיין לא מצאנו יזם", מסבירה ציפי. "גם נושא הגמילה מסמים לא מטופל מספיק – אין מקום ספציפי לאנשים עם התמכרות ביחד עם בעיה נפשית (קו-מורבידיות) ואין מענה לבנים צעירים".
יש עוד הרבה עבודה לעשות על מודעות, לדברי ציפי, אך בכול התחומים נעשו צעדים משמעותיים קדימה. "ממצב שבו רצו לרגום אותי בכיכר העיר, הגענו למצב שבו אנשים פונים אליי ומספרים לי שמישהו קרוב אליהם הוא מתמודד. אני אוהבת להוציא אנשים מאזור הנוחות שלהם", היא מספרת.
"אנחנו מנסים להיכנס לדבר על בריאות הנפש בבתי ספר ובישיבות, אבל עד כה לא נתנו לנו. מה שכן קורה זה שיח על פגיעות מיניות. קוראים לזה בשם אחר, אבל כן מדברים על זה – זה נכנס לתוכנית הלימודים. אני גם מחפשת כל הזמן יזמים נוספים כי יש לי הרבה רעיונות לפרויקטים", היא אומרת.
ביום רביעי הקרוב (14.1.26) בשעה 20:30 תתקיים הרצאה מקוונת של ציפי בשם "לקחת אוויר": לנשום מתחת לקושי, לנסוק מעל המוגבלות – בואו ללמוד איך שואפים אוויר בתחתית הסלע, איך לנשוף בדרך למעלה ואיך לטפס בכיסא גלגלים.
