האגודה הפסיכיאטרית האמריקנית (APA) הודיעה על שינויים גדולים הצפויים בספר המרכזי של הפסיכיאטריה העוסק בהפרעות נפשיות – ה-DSM. כך פורסם באתר המגזין Scientific American.
ספר הייחוס העצום העוסק במצבי בריאות הנפש, המוכר כ"תנ"ך" של הפסיכיאטריה, עומד להשתנות. המהדורה החמישית והנוכחית של המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM) מונה כמעט 300 הפרעות שונות, שאנשי מקצוע בבריאות הנפש יכולים לאבחן ולטפל בהן. אך מילון ההפרעות הזה משמש זה זמן רב מוקד לביקורת, במיוחד על האופן שבו הוא מסווג מחלות נפש – סיווג שלדברי מומחים אינו תקף מדעית.
בשבוע שעבר הודיעה המוציאה לאור של המדריך, האגודה הפסיכיאטרית האמריקנית, להתמודד עם הבעיות הללו באמצעות שינוי אופן השימוש בספר. הוועדה האסטרטגית לעתיד ה-DSM מציעה לשנות את ההנחיות לאבחון ולהגביר את הדגש על מדדים שנחשבים לאובייקטיביים יותר של הפרעה – "סמנים ביולוגיים" שעשויים להעיד על מחלת נפש. שינויים אלה עתידים לעצב מחדש לחלוטין את המהדורות העתידיות של המדריך.
"אנחנו חייבים לעשות את זה נכון ולכן זה עשוי לקחת קצת זמן, אבל ננסה לעשות זאת מהר ככל האפשר כי התחום מוכן לכך", אמר הפסיכיאטר ניטין גוגטאי מה-APA במסיבת עיתונאים שנערכה לאחרונה בנושא השינויים.
הרפורמה, המפורטת בחמישה מאמרים שפורסמו לאחרונה בכתב העת American Journal of Psychiatry, משקפת אופטימיות מצד האגודה, שלפיה ניתן להתאים אותו מחדש כך שיהפוך למדעי יותר. הוועדה אף הציעה לשנות את שמו של המדריך כך שהאות S תייצג את המילה "מדעי" (Scientific) ולא "סטטיסטי" (Statistical) . עם זאת, ישנם מומחים הסבורים שהשינויים לא ישפרו משמעותית את המדריך.
"אני לא בטוחה שהמודל האבחוני החדש יהיה בעל תועלת משמעותית בשלב זה", אמרה הפסיכולוגית אשלי ווטס. "אני חוששת שכאשר מנסים לרצות את כולם, בסופו של דבר לא מרצים אף אחד".
השינויים המוצעים יאפשרו לאנשי מקצוע בבריאות הנפש לתת אבחנות מורכבות ומדויקות יותר. כיום אנשים מאובחנים בהפרעות בעלות שם מוגדר, כמו הפרעת דיכאון מג’ורי או הפרעה דו-קוטבית מסוגI , לפי קריטריונים נוקשים מאוד – בין השאר משום שחברות הביטוח זקוקות לכך לצורכי חיוב מדויק.
אך לעיתים אין למטפלים מספיק מידע כדי לקבוע אבחנה נכונה. רופא בחדר מיון המטפל באדם שחווה אפיזודה פסיכוטית, למשל, לרוב אינו יכול לדעת אם האבחנה המתאימה היא סכיזופרניה, הפרעה דו-קוטבית מסוג I או הפרעה אחרת.
"קלינאים מרגישים לעיתים שהם מוכרחים לתת אבחנה ספציפית, גם כאשר יש מעט מאוד ודאות", אמרה הפסיכיאטרית מריה אוקנדו, העומדת בראש הוועדה, במסיבת העיתונאים. "בסופו של דבר זה אינו מועיל למטופלים".
התוכנית ל-DSM החדש תאפשר לרופאים לתת אבחנות ברמות שונות של פירוט. היא גם תאפשר מקום לאיסוף מידע נוסף על מטופלים באופן אינדיבידואלי, כולל פרטי רקע על חייהם (כגון מצב סוציו-אקונומי, מחלות גופניות ואיכות חיים), תסמינים נפשיים נוספים (כגון חרדה או חוסר יכולת לחוות הנאה) ומאפיינים ביולוגיים (כגון גנטיקה).
ועדת ה-DSM הבהירה כי המודל המוצע יפותח על סמך משוב מקלינאים, ממדענים, ממטופלים ומבני משפחותיהם לפני פרסום מהדורה חדשה של המדריך.
שילוב סמנים ביולוגיים הוא אולי העדכון השנוי ביותר במחלוקת. מדענים עדיין לא מצאו חתימות ביולוגיות אמינות המאפשרות לקבוע אם לאדם יש מחלת נפש מסוימת. ההתקדמות הקרובה ביותר לכך הושגה במחלת האלצהיימר – כיום ניתן לבצע לאנשים בדיקות דם לאבחון המחלה.
חוקרי האגודה מציינים במפורש במאמרים החדשים כי אין כיום סמנים ביולוגיים מבוססים אחרים לאבחנותDSM , אך הם מעוניינים שהמדריך יוכל לשלב כאלה אם וכאשר יהיו זמינים.
"השאלה כבר איננה האם יש מקום לסמנים ביולוגיים ב-DSM, אלא כיצד להכניס אותם באופן קפדני, שקוף, אתי ושימושי מבחינה קלינית", אמר הפסיכיאטר ג׳ונתן אלפרט, חבר תת־הוועדה של ה-DSM לענייני סמנים ביולוגיים, במסיבת העיתונאים.
סטיב היימן, לשעבר מנהל המכון הלאומי לבריאות הנפש ומבקר חריף של ה-DSM, אינו סבור שמדענים ימצאו אי פעם סמנים ביולוגיים להפרעות המופיעות במדריך. אחת הסיבות לכך היא שקטגוריות ההפרעות של ה-DSM אולי אינן משקפות את האופן שבו מחלות נפש פועלות באמת.
המהדורה השלישית של המדריך שפורסמה בשנת 1980 שרטטה גבולות במפת מחלות הנפש על סמך האופן שבו תסמינים נטו להתקבץ יחד. בשנות ה-90 היו פסיכיאטרים אופטימיים שהגבולות הללו יתבטאו גם בסריקות מוח ובמחקר גנטי, אך לא כך קרה.
גם ווטס וגם היימן סבורים שהקטגוריות של ה-DSM הקשו על מדענים להבין את הגורמים למחלות נפש. למשל, כאשר מחקרים מגייסים משתתפים לפי קריטריוני ה-DSM לסכיזופרניה, הם עלולים להחמיץ קשרים אמיתיים להפרעה דו-קוטבית – קשרים שעשויים להיות חיוניים להבנת המתרחש בפועל.
