אלירן מזרחי היה בן 40 כשהתייצב למילואים בשמונה באוקטובר 2023. הוא היה נשוי ואב לארבעה ילדים, שניהם מהם עם צרכים מיוחדים. לאחר חצי שנה של לחימה חזר הביתה, אך לא חזר לעצמו. זמן קצר לאחר ששוחרר מהמילואים, קיבל צו 8 נוסף, אך לא עמד בעומס הנפשי ושם קץ לחייו. כעת מבקשת משפחתו לקדם פרויקט על שמו שיסייע לאנשים הסובלים מפוסט-טראומה.
לפי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בין שנת 2017 עד ליולי 2025 התאבדו 124 חיילי צה"ל. 68 אחוזים מהם היו חיילי חובה, 21 אחוזים שמו קץ לחייהם במהלך שירות מילואים פעיל ו-11 אחוזים היו בשירות קבע. מאז שנת 2023, גדל מספרם של חיילי המילואים שהתאבדו במידה ניכרת וכך גם שיעורם מכלל המתאבדים בכל שנה.
"לפני אירועי שבעה באוקטובר, אלירן היה האדם הכי שמח שהכרתי" סיפרה לשווים ג'ני, אמו של אלירן. "הוא היה מלא שמחת חיים ואופטימיות, נוטף כריזמה. היו לו מיליון חברים. הוא היה מנהל עבודה באלקטרה תשתיות. חיכו לו בחברה שיחזור ממילואים, אבל הוא לא היה מסוגל".
אלירן נסע עצמאית לעוטף עזה בשמונה באוקטובר וסייע במלאכת הפינוי בנובה. "הוא היה מפעיל של D-9 בפילוס דרכים", המשיכה ג'ני. "כולם רצו לעבוד אHתו. הוא נפצע שלוש פעמים, אבל התעקש לחזור למילואים. אבל כשחזר אחרי חצי שנה, פתאום הוא היה חסר סבלנות. ראינו שהוא לא אותו אדם שהיה. אבל השיחות איתו התנהלו כרגיל".
הצבא שלח אותו לטיפול נפשי, אבל לדברי אמו, לא היו להם הכלים המתאימים לטפל במי שהתמודדו עם המראות שהוא נחשף אליהם. "הוא הציל אנשים בגופו ואנחנו לא היינו ערים לזה", מודה ג'ני בריאיון לשווים.
יומיים לפני שאלירן היה אמור לחזור למילואים ולהיכנס לרפיח, הוא השתתף בתדריך. "לאחר התדריך הוא חזר הביתה, אמר לאשתו, מירל, שהוא הולך להתאוורר ואז נסע לים המלח ושם התאבד", נזכרת ג'ני. "זה היה השוק של החיים שלי כי לא ראינו רמזים לזה. זה קרה בשנייה אחת שבה הוא ראה את השחור. אני לא חושבת שהוא תכנן את זה. זה בגלל הפוסט טראומה".
לירון ויצמן יצרה סרט על אלירן וחבריו בשם "בחזרה מעזה" בניסיון להבין מה עובר עליהם. כל אחד התמודד בדרכו עם הקושי, עם ערבוב המציאויות. סרט נוסף יצרה לירון על אלירן לאחר ששם קץ לחייו ושמו "בחזרה מעזה – הקרב שלא נגמר".
ואז הגיעה המלחמה של משפחתו בצבא, על מנת שאלירן ייקבר בקבורה צבאית. שבעה ימים המתינה גופתו באבו כביר עד שהצבא נאות לבקשתם. "הוא היה זה שתמך בחבריו ואף אחד לא תמך בו", אמרה ג'ני בתסכול. "זה שבר שאנחנו לא מתאוששים ממנו. את הפציעה השקופה לא רואים וזו בעיה של כולנו. הרבה אנשים משלמים על זה בחייהם. אם חושבים שמישהו נמצא בסיכון, צריך לשאול אותו במפורש 'אתה חושב להתאבד?'. זה גורם לו לדבר ולפתוח דברים".
ג'ני סיפרה על הדרך שלה להתמודד עם האובדן ועל המטרה הבאה שלה: "בתור אמא, אני לוקחת על עצמי אשמה גדולה מאוד – איך לא ראיתי? לא עזרתי לו. הוא הצליח להסתיר את זה מכולם. אז הקמנו את עמותת 'שמחת אלירן' שמטרתה לגרום לאנשים לדבר על פוסט טראומה".
"אילו הייתי יכולה להחזיר את הזמן אחורה, לא הייתי עוזבת אותו לשנייה. אם מישהו שמכיר אותו שם לב שמשהו לא בסדר ולא פתח את הפה, אני כועסת עליו. המוות של אלירן נתן לי שליחות: אם לא הצלחתי להציל את הבן שלי, אני אציל אחרים. אנחנו, כחברה, לא עושים מספיק כדי לראות את האנשים במצב הזה", היא מסבירה.
כעת מקדמת משפחת מזרחי פרויקט חדש שנקרא "בית אלירן, מבנה שנמצא בתוך מרכז רטורנו בבית שמש ומיועד לאנשים עם פוסט טראומה. "כרגע ישנו שלד של בניין שלא סיימו להקים אותו, ואנחנו מגייסים תרומות כדי להשלים את הבנייה. יש ביקוש גדול מאוד ואין מספיק מקום לכולם", היא אומרת. "אלירן השאיר לי שליחות להציל אחרים. אני רוצה למנוע את הגיהנום הזה ממשפחות אחרות".
להשתתפות בפרויקט המימון – לחצו כאן
