אנהדוניה (Anhedonia) מפחיתה את היכולת לחוות שמחה ומשפיעה כמעט על 90% מהאנשים הסובלים מדיכאון מג'ורי. רוב הטיפולים המקובלים כמעט שאינם משפיעים עליה. מרבית האנשים רואים בדיכאון הפרעה שמוגדרת בעיקר על ידי עצב. אולם עבור מיליוני מטופלים, אחד התסמינים הקשים והמגבילים ביותר הוא דווקא הירידה ביכולת לחוות רגשות חיוביים.
אנהדוניה קשורה למחלה ממושכת וחמורה יותר, מקשה על ההחלמה ומהווה גורם מנבא משמעותי להתנהגות אובדנית. היא מופיעה גם בהפרעות חרדה, ב-PTSD , בהפרעות הקשורות בשימוש בסמים ובסכיזופרניה, אך רוב הטיפולים הסטנדרטיים אינם מטפלים בה ישירות.
במשך עשרות שנים, הטיפול בדיכאון התמקד בעיקר בהפחתת רגשות שליליים, בעוד שאובדן היכולת לחוות רגשות חיוביים נותר במידה רבה מוזנח. עם זאת, מטופלים רבים אומרים שהמטרה העיקרית שלהם היא להחזיר לעצמם רגשות חיוביים – אפילו יותר מאשר להפחית תסמינים שליליים.
מחקר חדש שפורסם ב-JAMA Network Open על ידי הפסיכולוגים אלישיה אי. מיורט ותומס ריץ מאוניברסיטת SMU שבדאלאס, טקסס, יחד עם מישל ג'. קראסקה מאוניברסיטת UCLA שבלוס אנג'לס, קליפורניה, מציע כי מיקוד ישיר ברגשות חיוביים עשוי להיות אסטרטגיית טיפול יעילה יותר.
המחקר מאגד יותר מעשור של ניסויים קליניים על "טיפול ברגשות חיוביים" (Positive Affect Treatment ) – פסיכותרפיה בת 15 מפגשים שנועדה לסייע בהשבת שמחה, תחושת משמעות, מוטיבציה ורגישות לחוויות מתגמלות.
"יש הבדל בין להרגיש חסר אונים לבין להרגיש חסר תקווה", אמרה מיורט, המנהלת את מרכז המחקר לחרדה ולדיכאון ב-SMU. "כאשר אדם מרגיש חסר אונים, עדיין קיימים בו הדחף והרצון לשנות דברים. כשאנשים מרגישים חסרי תקווה, הם אינם מאמינים שמשהו ישתנה. כך יכולה להיראות אנהדוניה, והפחתת רגשות שליליים בלבד לא פותרת זאת".
"טיפול ברגשות חיוביים" פותח כדי לפעול ישירות על מערכת התגמול של המוח – המערכת שעוזרת לאנשים לצפות לחוויות חיוביות, ליהנות מהן וללמוד מאירועים מתגמלים. מטרת הטיפול היא "לאמן מחדש" את מה שהחוקרים מכנים "המערכת החיובית" של המוח. הדבר נעשה באמצעות תרגילים שמחזירים את המטופלים לפעילויות מתגמלות, מסיטים את תשומת הלב לחוויות חיוביות ומחזקים הרגלים כמו הכרת תודה, התענגות על רגעים חיוביים ואדיבות אוהבת.
בניגוד לטיפולים קונבנציונליים רבים שמתמקדים ישירות ברגשות שליליים, "טיפול ברגשות חיוביים" פועל כולו דרך חיזוק רגשות חיוביים. לכן הממצאים בולטים במיוחד: המטופלים חוו שיפור גם במדדים חיוביים וגם במדדים שליליים, אף שהטיפול כלל לא התמקד ישירות בשליליות.
בניסוי מבוקר אקראי שכלל 98 מבוגרים עם אנהדוניה חמורה, דיכאון וחרדה, הטיפול הוביל לשיפור גדול יותר במצב הקליני הכללי לעומת טיפול קונבנציונלי שהתמקד ברגשות שליליים. יתרון זה נשמר גם במעקב שנערך חודש לאחר סיום הטיפול. בנוסף, המטופלים חוו ירידה משמעותית בתסמיני דיכאון וחרדה. החוקרים מצאו ששינויים באופן שבו המוח מעבד תגמול ואיום היו גורם מרכזי בשיפור.
החוקרים הסיקו כי שיפור בעיבוד תגמולים פגום חשוב להפחתת גורמי סיכון משמעותיים בדיכאון ובחרדה, כולל אובדנות והישנות של המחלה. "לא מספיק רק להעלים את הרע", אמרה מיורט. "צריך לשאול: האם הפעילות הזאת משמעותית עבורך? האם היא תעניק לך שמחה או תחושת הישג? האם היא מחזקת קשרים עם אחרים?".
המחקר השתמש בתשעה מדדים כדי לעקוב אחר שינויים ברגישות לתגמול בשלושה תחומים: ציפייה ומוטיבציה לקבלת תגמול, תגובה לאחר קבלת תגמול ולמידה מתגמולים. בנוסף נכללו חמישה מדדים לעיבוד איומים שהתבססו על דיווח עצמי, משימות התנהגותיות והערכות פיזיולוגיות. שישה מתוך שבעת מדדי הדיווח העצמי של תגמול ואיום סייעו להסביר את התוצאות הקליניות. לעומת זאת, המדדים ההתנהגותיים והפיזיולוגיים לא הראו את אותה השפעה.
