פודקאסטים הפכו פופולריים ברחבי העולם וגם כאן בישראל. נדיר להיתקל בפודקאסט סאטירי שמתעלם לחלוטין מה"פוליטיקלי קורקט" ויורה לכל הכיוונים גם בנושאים הרגישים ביותר. הפודקאסט "גבר נגיש" בבית הפודיום של ירדן סבח ויובל קצה הוא בדיוק אחד מהם.
"היית רוצח נכה כדי לא להיות נכה?", "איך נכים מביאים ילדים לעולם?", "למה אתה חושב שמגיע לך פטור מתור? אתה יושב ואני עומד. לי פחות נוח". אלה רק חלק מהשאלות והמשפטים בפודקאסט של השניים, עם הומור שחור חסר גבולות, שצבר מיליוני צפיות ברשת ומצליח לגרום לאנשים להפסיק ללכת על ביצים סביב נכות.
"כששואלים אותי בציניות ברחוב את השאלה אם הייתי רוצח נכה כדי לא להיות נכה, התשובה היא כמובן 'כן'", אומר ירדן בן ה-19 בשיחה עם שווים. "אבל ברור שהתשובה האמיתית היא 'לא'. בסופו של דבר, אני עדיין בן אדם מתורבת ומחונך סך הכול. כן נחמד להתבדח עם המחשבה".
סבח נולד עם ניוון שרירים שדרתי – מחלה גנטית שמלווה אותו מאז הלידה. "אני לא יכול לבנות שריר. מאז שנולדתי אני בכיסא גלגלים", הוא מסביר.
אם יש משהו שהוא לא יכול לסבול, זה אנשים ש"נזהרים" איתו. "אני שונא כשהולכים על ביצים לידי", הוא מתאר. "אין דבר שאני שונא יותר מזה שילד קטן בא לשאול אותי שאלה וההורה שלו ישר מושך אותו ואומר לו לא להגיד. אני אוהב שמדברים איתי פתוח. אני תמיד עונה על הכול".
סבח לא תכנן להפוך לפרצוף של מהפכת ההומור השחור על נכות. הכול התחיל מבדיחות שרצו במשרד. "אני עובד בבית הפודיום עוד מעט שנה כאיש סושיאל", הוא מספר. "היו שיחות מצחיקות במשרד, שטויות שרצות, בעיקר מול יובל קצה. ואז יום אחד אמרתי לו: 'בוא נעשה מזה משהו'".
קצה הגיע עם השם "גבר נגיש". הם נכנסו לאולפן, הקליטו שעה ומשם הכול התפוצץ. סרטון קצר תחת השאלה "כמה זמן נשאר לך לחיות" כבר הגיע למיליון צפיות באינסטגרם.
למרות התחושה הכאוטית, מאחורי הפודקאסט יש לא מעט מחשבה. השניים כותבים יחד את השאלות, אבל משאירים הרבה מקום לאלתורים. "אני מביא את הבסיס הזה כי אני חי את העולם הזה", מסביר סבח. "קצה, עם כל הניסיון שיש לו בעולם הסושיאל, יודע לקחת את זה למקום פרקטי. אבל המון דברים קורים תוך כדי. פתאום אני נזכר בסיפור אמיתי מהחיים ואומר: 'רגע, עצור, חייבים להביא את זה'".
זה מה שמבחינתו הופך את הפודקאסט לאמיתי. "אני לא אוהב לשקר", מודה סבח. "ברור שאנחנו מקצינים בשביל הקומדיה, אבל הבסיס הוא אמת. אני גם חושב שהקהל מרגיש אותנטיות וזו חלק מהסיבה שזה עובד".
כך למשל קרה בפרק על נכים בים. באמצע הצילום, סבח נזכר במקרה אמיתי שקרה לו עם חברים. "הגענו לחוף לא נגיש", הוא משחזר. "החברים סחבו אותי עם הכיסא על החול ותוך כדי חבר שלי לוחש לי מאחורה אם אני חושב שבחורות יסתכלו עלינו כי הוא סוחב אותי. באותו רגע אמרתי – זה מושלם לפודקאסט".
והגבולות? מבחינתו כמעט לא קיימים. "לי ולקצה אין אלוהים", הוא מדגיש אבל מודה: "אנחנו חיים בעולם עם גבולות ופוליטיקלי קורקט אז יש קטעים שגנזנו כי הבנו שזה לא יעבור".
למרות ההצלחה הגדולה, הפודקאסט של השניים גם נתון ללא מעט ביקורת. יש מי שטוענים שהם גזענים, הומופובים או פשוט "עברו את הגבול". בין היתר, סרטון שבו קצה שאל את סבח אם ראה אי פעם נכה מהעדה האתיופית וסבח השיב: "אני לא חושב שיש להם את הפונקציה הזאת".
סבח הודף את הביקורת. "אם אני צוחק על אדם אתיופי או על הומו, אני לא גזען. בדיוק להפך", הוא מבהיר. "אם אני לא אצחק עליו – אז אני מפריד אותו. למה שאני אפריד אותו מהשאר. הוא אח שלי. אז אני רוצה לצחוק עליו כמו שאני צוחק על עצמי שאני נכה, מזרחי ובבון. לכל אחד יש את הסטריאוטיפ שלו".
מבחינתו, זאת בדיוק האג'נדה של הפודקאסט: לפרק את הטאבו והמבוכה סביב נכות דרך הומור. "אנשים פתאום מתחילים לדבר על זה. זה נושא שהיה טאבו כל כך הרבה זמן", הוא מסכם. "עכשיו פתאום אנשים מדברים ולא מרגישים לא בנוח. אין שום היגיון בתרבות הפוליטיקלי קורקט. אנחנו צריכים לצחוק על הכול, אחרת נחיה בעולם שאי אפשר להגיד בו שום דבר".
לינק לפודקאסט הראשון – לחצו כאן
לינק לפודקאסט השני – לחצו כאן
