כשהתיש רועי נולד בבית ספר חקלאי, הוא לא הצליח לעמוד על רגליו, הסיכוי שלו לשרוד היה כמעט אפסי. אבל אז נכנסה לתמונה ילדה בת עשר, שביקרה זמן קצר קודם לכן בחוות החופש שבעולש. היא ראתה את התיש הקטן נאבק לעמוד על רגליו — וסירבה לוותר עליו.
היום, שנים אחרי, רועי כבר בוגר. הוא עדיין מתמודד עם קשיים פיזיים ומקבל טיפולי פיזיותרפיה, אך מצליח להתנייד בעזרת סדים שמייצבים את רגליו הקדמיות.
חוות החופש, שהוקמה על ידי עדית רומנו ומיטל בן-ארי, היא מקלט לבעלי חיים שניצלו מתעשיות המזון ומניסויים בבעלי חיים, לצד פעילות חינוכית-חברתית. השתיים, שהגיעו מעולמות היזמות וההייטק, חלמו ליצור מקום שבו אנשים יפגשו בעלי חיים "במצב הטבעי שלהם ויאמנו את שרירי החמלה האנושית״, כפי שמגדירה זאת אירית לב גוז, מנהלת מחלקת החינוך וההדרכה בחווה.
בחזרה לתיש רועי. הילדה שסייעה לו הייתה זו שעשתה את החיבור. "היא ממש התעקשה שהוא יגיע אלינו. היא יצרה את הקשר בעצמה, חיברה אותנו עם מי שאחראי שם בבית הספר ודאגה שהוא יגיע לכאן", משחזרת לב גוז. "היו הולכים איתו כדי לאמן את הרגליים. שמו לו שקיות מתחת לגוף ולאט לאט הוא התחיל לעמוד בכוחות עצמו ובהמשך גם ללכת".
בחווה חיים פרות, כבשים, עיזים, תרנגולים, חזירים וברווזים – רבים מהם עם נכויות או בעיות בריאותיות קשות, אבל השיקום אינו רק פיזי. לדבריה, כמעט כל בעלי החיים שמגיעים לחווה עברו טראומה והתעללות. "הם מגיעים מאוד מפוחדים מאנשים", מבהירה לב גוז. "יש לנו פה משהו שנקרא 'משמרות אהבה' – עובדים ומתנדבים שפשוט יושבים ליד בעלי החיים שנמצאים בבידוד ומראים להם שאנחנו לא מפחידים".
לאט-לאט, היא מספרת, משהו מתחיל להשתנות. "יש בעלי חיים שכבר באים למבקרים ורוצים שילטפו אותם ויש כאלה שעדיין נשארים בצד. כל אחד בקצב שלו", היא אומרת.
יש בעלי חיים שמגיעים לחווה עם פציעות ונכויות שמצריכות פתרונות יצירתיים במיוחד. בחווה מתאימים להם כיסאות גלגלים, קביים ואביזרי תמיכה מיוחדים, לעיתים בעבודת יד של מתנדבים, רתכים ואנשי מקצוע.
"ההתאמה של כיסאות הגלגלים מאוד מורכבת", אומרת לב גוז. "בעלי החיים גדלים ומשתנים וכל הזמן צריך להתאים מחדש את אביזר העזר למבנה הגוף שלהם. יש לנו למשל כיסא גלגלים לאחד הכבשים שיש בו שני גלגלים של מטוס".
אחד הסיפורים החריגים בחווה הוא של תיש שיש לו צרכים מיוחדים. הצוות אפילו חושב שיש לו תסמינים של אוטיזם. "בהתחלה חשבו שהוא עיוור", מספרת לב גוז. "הוא היה נוגח עם הראש בגדר ומסתובב במעגלים ואז לאט לאט הבינו שפשוט קשה לו עם חשיפה גם לבעלי חיים וגם לאנשים. כיום מטפלים בו עם צמחי מרפא וחושפים אותו בהדרגה לריחות שונים ולאנשים. הייתה פה קבוצה של פסיכיאטרים שאמרה שזו התנהגות של אוטיזם אחד לאחד".
גם שירלי, תרנגול הודו עיוור, הפך לדמות אהובה במיוחד בחווה. הוא ניצל מלול אחרי שמשפחה שעברה במקום ביקשה להיכנס לראות את התרנגולים. "ברגע שהם נכנסו כל התרנגולים ברחו מהם, כי הם רגילים שאנשים מתייחסים אליהם רע", מספרת לב גוז, "אבל שירלי, בשל העובדה שהוא עיוור, ברח דווקא לכיוון שלהם. הוא לא ידע למצוא אוכל ומים בגלל העיוורון שלו, אבל יש לו אופי קסום".
כיום, שירלי הוא זה שעוזר לאחרים להסתגל. "כשמגיעים תרנגולים חדשים והם מאוד מפוחדים, הוא פורס עליהם את הכנפיים ונותן להם תחושת ביטחון", היא אומרת. "הוא ממש מרגיע אותם".
סיפור נוסף שמרגש את אנשי החווה הוא של דרור, תיש שנולד עם נכות. כשהצוות הגיע לקחת את דרור, הם שמעו בכי עז. "זאת הייתה אמא שלו", נזכרת לב גוז. אנשי החווה הבינו שלא יוכלו להפריד ביניהם ובסופו של דבר הצליחו לשכנע את בעל העדר למסור גם אותה. היום, למרות הנכות וכיסא הגלגלים, דרור חי כחלק בלתי נפרד מהעדר.
במהלך השבוע מגיעים למקום בתי ספר, קבוצות ונוער בסיכון, וגם בני נוער עם צרכים מיוחדים. "הם עוברים פה תהליך מאוד מעצים", היא מספרת. "ככל שאנחנו מיטיבים עם בעלי החיים, אנחנו מיטיבים גם עם עצמנו".
חוות החופש מקיימת סיורים לקהל הרחב בתיאום מראש, וכל ההכנסות מהכרטיסים מסייעות להמשך השיקום וההצלה של בעלי החיים במקום. לפרטים והרשמה – לחצו כאן
