כפי שנחשף בשווים, בשבוע שעבר שיגרה מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דוד, מכתב לקוני למנכ"ל משרד החינוך, ובו איום על השבתת מערכת החינוך באם לא יוגבל מספר התלמידים המשולבים לשניים בלבד בכיתה רגילה.
האיום, שמושמע ע"י גברת בן דוד, ולא בפעם הראשונה, מלבד היותו מקומם מבטא מעל לכל כשל ערכי וחינוכי עמוק. במקום להפנות את האצבע אל הגורם האמיתי שהופך את השילוב של תלמידים עם מוגבלות לבלתי אפשרי, מערכת החינוך, גב' בן דוד בחרה לבעוט בחוליה החלשה בלאו הכי – תלמידים זכאי שירותי חינוך מיוחדים.
כאשר אמירות המדירות ומסמנות תלמידים עם מוגבלות כמקור לעומס בלתי נסבל מגיעות מאשת חינוך העומדת בראש ארגון מורים, מדובר בפספוס מוחלט של המטרה או אי הבנה עמוקה של המציאות. שילוב תלמידים עם מוגבלות במערכת החינוך הרגילה אינו נטל, אלא יעד ערכי וחינוכי ראשון במעלה אליו יש לשאוף בכל מחיר.
חשיבותו ותרומתו של השילוב לחברה אמורות להיות כבר ברורות לכולנו – ובמיוחד לאנשי חינוך. כדי לייצר שילוב אמיתי ואיכותי כמו גם הכללה בקהילה, על הסתדרות המורים לדרוש את המענים והפתרונות המקצועיים ממשרד החינוך והמדינה ולא להעלות הגבלה שרירותית ולא ישימה שתוביל לפגיעה אנושה באלפי ילדים. הגבלה המהווה אפליה חמורה במתן שירות ציבורי, אשר אינה נמצאת תחת סמכותם של הסתדרות המורים או משרד החינוך – שכן היא מנוגדת לחוק.
האתגר שחווים צוותי ההוראה בכיתות הוא אמיתי, אך מקורו בהזנחה תקציבית ומקצועית פושעת ארוכת שנים, מצוקה שאנחנו מתריעים עליה באלו"ט יותר מעשור. מספר התלמידים הזכאים לשירותי חינוך מיוחדים גדל בהתמדה בכל שנה ועמד בשנת תשפ"ה על כ-360,000 תלמידים, אך למרות הגידול, המדינה אינה דואגת לפיתוח מענים בהתאם לצרכים, אלא ממשיכה לעשות אותו דבר בציפייה לתוצאה שונה.
מה שלא גדל, למרות תיקון 11 לחוק חינוך מיוחד, שאליו מתייחסת בן דוד, הוא שיעור התלמידים המשולבים בחינוך הרגיל. כך למשל, שיעור השילוב בקרב תלמידים על הרצף האוטיסטי, נותר יציב כבר שנים ועומד על כשליש מהתלמידים בלבד. הנתונים הללו מוכיחים כי הכשל אינו בתיקון החוק, כפי שנטען וכי הגבלה שרירותית של שני תלמידים בכיתה תותיר אלפי תלמידים ללא כל מענה חלופי ראוי.
זהו אמנם אינו לב העניין, אך יצוין כי לשילוב יש גם היגיון כלכלי, שכן הוצאות המדינה על מסגרות ייעודיות לחינוך מיוחד גבוהות באופן משמעותי. גם בדו"ח שפורסם לאחרונה על ידי ארגון ה-OECD, דו"ח שהוזמן ע"י משרד האוצר הישראלי ועסק במדיניות הטיפול בילדים על הרצף האוטיסטי, הועלה הצורך בקידום שילוב במסגרות החינוכיות.
המורים והמורות אכן זכאים לכלים, לתנאים פיזיים ולמשאבים שיאפשרו להם למלא את תפקידם המקצועי כראוי ובכבוד, אך את המענים האלו יש לתבוע מהמדינה ולא להשיגם על גבם של התלמידים המשולבים. היה מצופה מבן דוד להשתמש בכוח הציבורי והארגוני הרב שבידיה כדי לדרוש מהמדינה פתרונות עומק אמיתיים למשבר – ולא כאלו שיפלו וירחיקו תלמידים עם מוגבלות מחבריהם בכיתות הרגילות.
בין היתר, ניתן וצריך היה להתייחס למסקנות ועדת שפירא – ועדה מקצועית שמונתה על ידי שר החינוך, כללה עשרות מומחים ונציגי חברה אזרחית, והגישה את המלצותיה עוד במרץ 2025. המלצות אלו, שזכו לגיבוי מקיר לקיר, התמקדו, בין היתר, בטיוב מערכת החינוך הכללית, בהקטנת מספר התלמידים בכיתות, ובהרחבת ההכשרות לצוותים החינוכיים – פתרונות ישימים שיאפשרו שילוב אמיתי של תלמידים עם מוגבלות. זהו המאבק שהסתדרות המורים הייתה צריכה להוביל.
במיוחד בימים מורכבים אלה שעוברים על החברה בישראל, ימים בהם אנו זקוקים ליותר סולידריות, שותפות והכלה, היה מצופה ממי שמובילה את ציבור המחנכים להתייצב כחומה בצורה נגד כשלי המערכת, ולא נגד התלמידים.
הכותבת היא מנהלת האגף לקידום זכויות וקשרי ממשל באלו"ט
