מול קהל שחלקו מגיע עם לא מעט הנחות מוקדמות, עולים לבמה ארבעה שחקנים על הרצף האוטיסטי ושחקן נוסף המייצג את החברה הרגילה. הם לא מגלמים דמויות רחוקות מעצמם ולא מסתתרים מאחורי מסכות או מיסוך. הם פשוט מספרים את הסיפור שלהם.
המופע "לא רואים עליך" הוא פרויקט תיאטרלי-חברתי שיצרה וביימה צליל חרלופסקי המשלב הומור, דרמה, מוזיקה ועדויות אישיות במטרה אחת: לגרום לקהל להסתכל מחדש על אנשים על הרצף האוטיסטי ובעיקר על מושגים כמו שונות, קבלה עצמית ושוויון הזדמנויות.
הוא מבוסס על חוויותיהם האישיות של השחקנים עצמם. דרך מערכונים קומיים, רגעים מרגשים ושיחה פתוחה עם הקהל בסיום, הם מציגים מציאות שרבים אינם מכירים, מציאות שבה אוטיזם אינו מגדיר את האדם, אלא מהווה רק חלק ממנו.
"המשחק שלהם מגיע ממקור ראשון", מספרת חרלופסקי לשווים. "כל אחד יכול למצוא את עצמו שם, לאו דווקא אנשים על הרצף. קושי שאתה מתמודד איתו לא צריך להגדיר את עתידך. כל אדם שמתמודד עם אתגר כלשהו יכול להתחבר. המסר המרכזי הוא שאסור להתבייש במי שאנחנו ושכולנו שווים ומגיעות לנו הזדמנויות שוות. אנחנו שונים, אבל אנחנו אותו דבר".
ההבדל בין המופע לבין יוזמות הסברה אחרות נעוץ בכך שהשחקנים אינם מספרים על החוויה שלהם מבחוץ. "כשאתה רואה סצנה במסעדה או מפגש חברתי שמוצגים מנקודת המבט שלהם, לפעמים בהומור ולפעמים ברגש, אתה מבין דברים שלא היית מבין דרך הרצאה", מדגישה היוצרת.
"המופע מראה שכשיש איזשהו קושי אנחנו לא נותנים לו לנצח אותנו", היא מוסיפה. "הוא עוסק גם בקבלת השונה וגם בקבלה עצמית. התיאטרון הוא שפה משותפת שמחברת בין אנשים. זה מסר לכולם".
בסיום המופע מתקיימת שיחה פתוחה בין השחקנים לקהל. שם, הם מפסיקים לשחק דמויות ומדברים בשם עצמם: על האבחון, על הדרך האישית שעברו, על הקשיים ועל ההצלחות.
למרות שקיים מבנה מסוים לשיחה, חלק גדול ממנה מבוסס על אינטראקציה ספונטנית עם הקהל. "יש כיוון כללי, אבל הרבה מקום לאלתור ולשאלות. בכל פעם השיחה מקבלת חיים משלה. תמיד יש תחושה שאנשים יוצאים עם משהו לחשוב עליו", מציינת חרלופסקי.
המאבק האמיתי: לפתוח דלתות
כששואלים את צליל מהו האתגר הגדול ביותר שניצב בפני המופע, היא לא מדברת על בימוי, חזרות או הפקה. "האתגר הוא שיפתחו לנו דלתות", היא אומרת בכנות. "החברה עדיין לא תמיד נותנת הזדמנויות לשונה. אנחנו עובדים קשה ולא מוותרים על החלום שלנו, אבל צריך שהחברה תפתח גם את הראש וגם את הדלת. שתהיה מוכנה לקבל משהו אחר".
"החזון שלנו הוא להיות חלק מהרפרטואר של התיאטראות בארץ", היא מבהירה. "הרבה פעמים אומרים לנו שהשחקנים אינם שחקנים מקצועיים ולכן קשה לשלב אותם. אבל יש כאן אבסורד, שחקן מקצועי שאינו על הרצף לא יכול לשחק דמות אוטיסטית באותה אותנטיות, הוא לעולם לא יחווה את העולם כמו אדם שחי את זה באמת".
"איך נראה אוטיסט?"
"אני כבר שנים בתחום התיאטרון", מספר השחקן לירן טוינה. "אבל כאן הרגשתי שאני חלק ממשהו שיש לו משמעות. אנשים לומדים מהמופע ערכים ודברים לחיים. מעבר לזה, זה גם מחבר אותנו כחברים וכקבוצה".
הרגעים המרגשים ביותר עבורו הם דווקא בשיחה עם הקהל לאחר המופע. "כל אחד מאיתנו מספר את הסיפור האישי שלו, את הרקע ואת האבחון שלו. כל פעם שאני עושה את זה, זה מרגש אותי מחדש", הוא אומר בהתרגות.
"אנשים אומרים לי הרבה פעמים 'אתה לא נראה אוטיסט'. אז אני שואל בחזרה – 'איך נראה אוטיסט?'", הוא אומר. "יש המון סוגים של אנשים על הרצף. אנשים חושבים שכולם נראים ומתנהגים אותו הדבר וזה פשוט לא נכון. אני רואה את זה גם דרך אנשים שפגשתי בחיים וגם דרך העבודה שלי עם תלמידי חינוך מיוחד. חשוב להסביר לעולם שאין דרך אחת להיות אוטיסט."
הוא מציין רגע שבו הקהל מבין את המסר: "'מי שאוהב אותך, יאהב אותך כמו שאתה'. מבחינתי זה רגע שבו אנשים מבינים שלא מדובר בעוד סיסמה יפה. אנחנו מדברים על דברים אמיתיים, על החיים עצמם".
"יותר קל לי להצחיק, אבל יותר חשוב לי לגעת באנשים", הוא אומר. "צחוק הוא כלי נהדר, אבל בסוף אני רוצה שהמסר יישאר איתם."
לאנשים על הרצף שחוששים להשתלב בעולם היצירה, הוא מציע מסר פשוט: "קודם כל, צריך לאהוב את מה שאתה עושה. אני התאהבתי בתיאטרון מהרגע הראשון. מעבר לזה, לא לפחד ממה שאנשים יגידו. אם יש לך משהו לתת לעולם, תן אותו."
לשבור את המיסוך
"הרבה אנשים על הרצף עושים 'מאסקינג', מיסוך" מסביר השחקן נדב אילון. "אנחנו משנים התנהגויות כדי להתאים את עצמנו לחברה. על הבמה אני יכול לעשות בדיוק ההפך. אני יכול להיות יותר ישיר, יותר חסר טאקט, יותר תיאטרלי. זה משחרר. זה מאפשר לי להיות מי שאני בצורה מוגזמת ומצחיקה".
"יש הרבה דמויות אוטיסטיות בטלוויזיה ובקולנוע, אבל ברוב המקרים משחקים אותן אנשים שאינם אוטיסטים", מוסיף אילון. "כאן יש משהו אחר, אנחנו מספרים את הסיפור שלנו בעצמנו. אנשים על הרצף שיושבים בקהל מרגישים שמישהו סוף סוף מייצג אותם. שהם רואים את עצמם על הבמה."
תקווה להורים ולילדים
התגובות שמקבלים יוצרי המופע מחזקות את התחושה שהמסר אכן מגיע ליעדו. צליל מספרת על אם לילד על הרצף שפנתה אליה לאחר אחת ההופעות וכתבה לה: "אתם עושים עבודה מדהימה וגם עבודת קודש. אתם נותנים לנערים ולהורים המון כוח ותקווה".
"תמיד יש מישהו בקהל שיש לו קרוב משפחה על הרצף, או שהוא עצמו מתמודד עם אתגר מסוים. אנשים יוצאים עם השראה", היא אומרת. "הם רואים אנשים שלא מסתירים את המאפיינים שלהם ולא מתביישים בהם וזה נותן כוח".
המופע "לא רואים עליך" מגיע ב-9 ביולי בשעה 20:00 לאולם הביט בחיפה. דרך סיפורים אישיים, מערכונים ושיח פתוח עם הקהל, מציגים השחקנים מבט אותנטי ומעורר מחשבה על אוטיזם, קבלת השונה והכוח למצוא את המקום שלך בעולם.
להזמנת כרטיסים – לחצו כאן
לפרטים נוספים: צליל חרלופסקי, 052-4237045
