כשהייתה בת 20 בלבד, קיבלה דבי זינר בשורה ששינתה את חייה. הרופאים אבחנו אותה עם ALS– מחלה ניוון שרירים חשוכת מרפא. תוחלת החיים הממוצעת לאחר האבחון עומדת על שלוש עד חמש שנים בלבד. היום, 23 שנים אחרי האבחון, דבי יוצרת, משפיעה ובעיקר מסרבת לתת למחלה להגדיר אותה.
"עד גיל 20 הייתי בריאה לחלוטין. הייתי נערה חברותית, תמיד במרכז העניינים ופעילה מאוד" היא מספרת לשווים. "מאז האבחנה, אבד לי תפקוד אחר תפקוד. במקרה שלי, המחלה פגעה בארבע הגפיים, בבליעה, בדיבור ובנשימה, אבל הראש נשאר צלול. אני חיה עם המחלה 23 שנים, חיים מלאי משמעות ועשייה. ניצחתי את הסטטיסטיקה".
עוד לפני שהמחלה נכנסה לחייה, הכירה דבי את מי שיהפוך לבן זוגה ולשותפה למסע – עמיחי זינר. "הכרנו כשהייתי בת 14 והוא בן 16", היא אומרת. "מיד הפכנו לחברי נפש והיינו יחד כל הזמן. אחרי הצבא, כשהגיעה האבחנה, עמיחי לא ברח ולא עזב. הוא החזיק לי את היד עוד יותר חזק".
באותו ערב, עמיחי לא שיער שהבקשה הפשוטה ללוות נערה הביתה תהפוך לתחילתו של סיפור אהבה שנמשך עד היום. "אלה היו עשר דקות של הליכה, אבל זה הרגיש כאילו אנחנו מכירים כבר 20 שנה", נזכר עמיחי בשיחה עם שווים. "מאז אנחנו יחד".
הקשר ביניהם הלך והעמיק, אך שש שנים לאחר שהכירו החלו להופיע הסימנים הראשונים למחלה. דבי, שהייתה ילדה ספורטיבית והשתתפה בחוגי כדורגל, טניס וכדורעף, החלה להרגיש שמשהו בגופה משתנה.
"פתאום התחלתי להרגיש חולשה בידיים", היא נזכרת. "לא הצלחתי לפתוח פחיות או בקבוקי שתייה, לא הצלחתי לרוץ כמו שצריך ולאט לאט זה הלך והחמיר. הבנתי שמשהו לא בסדר, וזה היה מפחיד כי לא ידעתי מה יש לי".
למרות גודל הטלטלה, היא בחרה להתמודד בדרך משלה. "הייתי בהלם. באותה התקופה לא היה הרבה מידע על המחלה, אבל החלטתי לעשות עבודת מחקר כדי להבין איך לעזור לעצמי", היא מציינת. "עשיתי פיזיותרפיה, אימוני כוח, רכיבה על סוסים ולמדתי יהדות. הבנתי שהחיים הם בחירה ושאני רוצה חיים בעלי משמעות".
הבחירה הזאת הובילה אותה ואת עמיחי להקים מיזם חברתי לנוער בסיכון, שהפך בהמשך לעמותה המעודדת מסוגלות עצמית בקרב בני נוער. במקביל, התחזקה גם אמונתה.
"במהלך המחלה חזרתי בתשובה", היא אומרת. "הבנתי שבכל אדם יש ניצוץ אלוקי והניצוץ הזה מאפשר להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי".
עמיחי מאמין שהאמונה היא גם מה שסייעה לו להתמודד עם האבחנה הקשה. "גדלתי בבית דתי ותמיד הייתה בי הידיעה שיש בורא עולם שמנהל את העולם", הוא מסביר. "הידיעה הזאת עזרה לי להתמודד עם מה שדבי עברה. פחדים יש, אבל אנחנו צועדים לצידם".
לדבריו, הם אינם מתעלמים מהקושי אלא בוחרים היכן למקד את תשומת הלב. "כל שלב של איבוד תפקוד מלווה בפחד, אבל אנחנו מתכוננים אליו ועוברים אותו. במה שאתה בוחר לשים את הפוקוס – הוא גדל. אנחנו בוחרים לשים את הפוקוס על עשייה משמעותית".
כיום דבי מתקשרת באמצעות טכנולוגיה העוקבת אחר תנועות האישונים שלה. מצלמה מיוחדת הממוקמת מתחת למסך המחשב מאפשרת לה לבחור אות אחר אות באמצעות העיניים בלבד. המילים שהיא כותבת מופיעות על המסך ומערכת בינה מלאכותית מקריאה אותן בקול.
מה שהחל כמסע אישי של התמודדות, הפך בשנים האחרונות גם לדרך שבה דבי ועמיחי מבקשים לגעת באחרים. הם יוצרים תוכן ברשתות החברתיות ובימים אלה עובדים על מופע זוגי חדש בשם "הזינר'ס" – מופע הומוריסטי, מוזיקלי ומרגש שנולד במסגרת תוכנית היזמות WinWork לאנשים עם מוגבלות.
"אנחנו רוצים להעניק לאנשים שמחה ותקווה", הם מדגישים. "דרך הומור, מוזיקה והמון אמת, אנחנו לוקחים את הקהל למסע שמסתכל אחרת על אתגרי החיים, זוגיות וחלומות. הקהל יוצא עם חיוך גדול ותחושה שהכול אפשרי כשבוחרים להמשיך קדימה".
לצד המופע והעשייה הציבורית, יש גם חלום אישי נוסף שמלווה אותם כבר שנים רבות. לאחר 15 שנות נישואים, בני הזוג נמצאים בתהליך פונדקאות בדרך להקמת משפחה.
"אנחנו מאוד מתרגשים", אומר עמיחי. "הרצון היה שם מאז ומתמיד. עם האבחנה היינו עסוקים בלייצב את החיים ולהגיע לאיזון הנכון עבורנו והזמן הזה הגיע".
דבי מסכמת במשפט שמזקק אולי יותר מכל את הדרך שעשו יחד: "אל תפחדו להגשים חלומות. תתחילו בעשייה צעד צעד ותראו איך כל צעד מקדם אתכם לחלום".
