רוני אוחיון היא ספורטאית פאראלימפית כבדת ראייה ושחקנית בכירה בנבחרת הכדור-שער של ישראל. עם הנבחרת, היא זכתה במדליית כסף היסטורית באולימפיאדת פריז 2024. בימים אלו, רוני מסיימת תואר ראשון במדעי התזונה באוניברסיטה העברית.
"אין שם למה שיש לי. זו מוטציה גנטית נדירה. אני היחידה שיש לה אותה בכל הארץ", משתפת רוני בשיחה עם שווים. "אף פעם לא עניין אותי שאני כבדת ראיה. מה שמעניין אותי הוא המטרות שלי. כשיש לי מטרה, כל האמצעים כשרים".
רוני גדלה בבאר שבע. היא ניסתה סוגים שונים של ספורט לפני שהגיעה לנבחרת הכדור-שער. "הייתי בהתעמלות אמנותית. אבל גם המורה שלי, שרצתה שאגיע לדרגות הגבוהות, לא ידעה לאן להפנות אותי", היא משתפת.
בכיתה ח' גילתה רוני את כדור-שער. היא הלכתי בתחילה פעמיים בשבוע לחוגים בבית העיוור בבאר שבע. אחרי שנה סגרו את החוג, אך אז פתחו אותו שוב ומשם השאר היסטוריה.
כדור-שער הוא ספורט כדור קבוצתי פאראלימפי ללקויי ראייה ועיוורים, ללא מקביל בספורט האולימפי. המגרש הוא בגודל של מגרש כדורעף ועל המגרש משחקים 3 על 3.
כל השחקנים עוטים כיסוי עיניים להשוואת תנאי הראייה. בנוסף, אסור לשחקנים לדבר או להרעיש בזמן זריקת הכדור כדי לא להפריע לקבוצה השנייה לשמוע את הכדור. את הכדור מאתרים באמצעות פעמונים שמתקינים בתוכו והמגרש עצמו מחולק לקווים שעוזרים בהתמצאות, בניווט ובהגנה.
לרוני היה תפריט מוקפד בתור ספורטאית, אך היו לכך השלכות. "הגעתי למקומות מאוד לא טובים. הייתי בתת משקל. עליתי במשקל ואז ירדתי שוב. לקח לי הרבה זמן לפתח מערכת יחסים בריאה עם אוכל. בסופו של דבר, עשיתי לעצמי שיקום ארוך של שנתיים או שלוש. אפילו לא ידעתי שאני עושה לעצמי שיקום. התחלתי ללכת לתזונאית שעזרה לי מאוד", היא משתפת.
מערכת היחסים הבריאה עם האוכל נתנה את אותותיה גם בתחום הספורט. "דווקא כשהגעתי למשקל תקין, התחלתי להצליח. עשיתי דברים שחלמתי לעשות כשהייתי רזה. אז לא הבנתי למה אני לא מצליחה לעשות אותם. הבנתי שאני לא צריכה להיות הכי רזה בשביל להיות טובה", היא מסבירה.
לאחר לבטים רבים, החליטה רוני ללמוד לתואר ראשון במדעי התזונה באוניברסיטה העברית. "הקורסים היו מאוד מעניינים. כשרציתי, ביקשתי עזרה מהמרצים. הקושי היה בעיקר מנטלי", צסבחרה רוני. "הייתי צריכה ללמוד להתמודד עם הפסד. אז, היו לנבחרת הרבה כאלה. הייתי צריכה לג'נגל הכול: גם אימונים, גם זוגיות וגם את הלימודים".
בשנת 2024, בזמן שרוני הייתה סטודנטית, התקיימה אולימפיאדת פריז. נבחרת הכדור-שער זכתה במדליית הכסף. הזכייה הגיעה בעקבות עבודה קשה מאוד ורוני ייצגה את המדינה בגאווה.
"זו הייתה תקופה שבה עוד היו חטופים בעזה", היא נזכרת. "שיחקנו עם סיכות צהובות וחלק גדול מהקהל הריע לנו. זה היה מטורף".
