כאשר ברי ניקולס, בת 32 מאינדיאנה, אוספת מדי יום את בנה מילר בן ה-6 מבית הספר, היא נוהגת להציב מצלמה ולשאול אותו איך עבר עליו היום. מאחר שמילר אינו מדבר ואובחן על הרצף האוטיסטי כבר כתינוק, ניקולס, המגדלת יחד עם בעלה בויד את מילר ואת בתם ליילה בת ה-4, מעולם לא ציפתה שישיב. עד שיום אחד זה קרה.
"שנים אני מדברת עם הבן שלי ושואלת אותו שאלות, בתקווה שיום אחד יענה", היא סיפרה ל-PEOPLE. "שאלתי אותו איך היה בבית הספר במשך כשלוש שנים, מאז שהתחיל ללמוד שם, והוא מעולם לא ענה."
"היה בי חלק קטן שתמיד קיווה שיום אחד זה יקרה. ואם היום הזה יגיע – רציתי שהרגע הזה יישמר לנצח, אז צילמתי", אמרה ניקולס. "המתנתי כמעט שש שנים כדי לשמוע אותו קורא לי 'אמא'. הייתי מחכה גם לנצח אם היה צריך, אבל לעולם לא הייתי מפסיקה לשאול אותו".
לאחר שלוש שנים של אותה שגרה, ניקולס הייתה "בהלם מוחלט" כאשר בנה השיב סוף כל סוף. בסרטון ששיתפה מאוחר יותר ברשתות החברתיות תועד הרגע שבו מילר ענה "בסדר" כששאלה אותו איך היה בבית הספר. "הייתי צריכה לבדוק שוב ושוב ולשכנע את עצמי שלא דמיינתי את זה".
לדבריה, לאורך השנים בנה חזר מדי פעם על מילים ששמע, אך מעולם לא השתמש בשפה כדי לענות באופן פונקציונלי על שאלה.
ניקולס הסבירה שגידול ילד שאינו מדבר, במיוחד כזה שלומד בבית ספר, עלול להיות מלחיץ ומפחיד, משום שאינו מסוגל לספר כיצד הוא מרגיש. "הוא לא יכול לספר לי איך עבר עליו היום. הוא לא יכול לומר אם כואב לו, אם הוא חולה, מפחד או עצוב", היא הסבירה. "רוב הזמן אנחנו מסתמכים על התבוננות, על דיווחי המורים ועל המטפלים".
"לשמוע אותו אומר שבבית הספר היה 'בסדר' היה רגע עצום. זו הייתה תשובה פשוטה מאוד, אבל עבור המשפחה שלנו היא הייתה הכול. לראשונה לא הייתי צריכה לנחש. שמעתי את זה ישירות ממנו", אמרה בהתרגשות.
בהתייחסה לסרטון שהפך לוויראלי, ניקולס אומרת: "כאשר אנשים מספרים לי שהסיפור שלנו עזר להם במסע שלהם, זה מעניק משמעות גם לרגעים הקשים ביותר. מה שמרגש אותי בדיעבד הוא שהתשובה הייתה כל כך רגילה. רוב ההורים שואלים את הילדים שלהם איך היה בבית הספר ומקבלים מיליון תשובות בלי לחשוב על זה בכלל. הרגע הזה הזכיר לי שהתקדמות לא תמיד נראית כפי שאנשים מצפים, ולפעמים הרגעים שמחכים להם שנים נשמעים פשוטים לחלוטין בעיני אחרים".
ניקולס מבקשת מהורים לילדים על רצף האוטיסטי לזכור שעצב ושמחה יכולים להתקיים יחד. "אני רוצה לומר להורים, בכל שלב במסע שלהם, שאבל ושמחה יכולים לחיות זה לצד זה – ולמעשה זה קורה לעיתים קרובות. אפשר להתאבל על הדברים שבאו בקלות למשפחות אחרות, ובו בזמן לאהוב בכל הלב את הילד שעומד מולך. אל תפסיקו לדבר עם הילד שלכם", סיכמה.
