משרד החינוך בחר לאחרונה ב־12 מנהלות ומנהלים מרחבי הארץ כ"מנהלים פורצי דרך" לשנת תשפ"ו. שתיים מהזוכות מגיעות מהחינוך המיוחד ושתיהן פועלות במועצה האזורית מרחבים: ליזי עדני, מנהלת החווה החקלאית המשלבת עדי נגב, ומרסל דניאלי, מנהלת בית הספר לחינוך מיוחד בנימין טרומן אשל הנשיא.
השתיים יקבלו את פרס החינוך הארצי בטקס שצפוי להיערך ב־7 בספטמבר. לפי משרד החינוך, פרסי החינוך מוענקים לרשויות, מוסדות ואנשי חינוך המובילים עשייה חינוכית יוצאת דופן ומהווים דוגמה למצוינות, מנהיגות וחדשנות.
הבחירה בעדני ובדניאלי מעניינת במיוחד בתקופה שבה החינוך המיוחד מתמודד עם אתגרים לא פשוטים. בשיחה עם שווים הן מספרות על הדרך שהביאה אותן לתחום, על הניסיון לחבר בין תלמידים עם וללא מוגבלות ועל ההשקעה בצוותים ובתלמידים. דניאלי גם מתייחסת לאתגרים הרבים שמעסיקים את המערכת – כוח אדם, תקציבים ושילוב – ומסבירה מדוע בבית הספר שלה היא חווה מציאות אחרת.
"אני פשוט אוהבת הכל"
עדני הגיעה לחינוך המיוחד כמעט במקרה. "אני אוהבת את החינוך המיוחד. אני לא יכולה להגיד מה אני אוהבת. אני פשוט אוהבת הכל", היא אומרת. במשך תשע שנים ניהלה חווה חקלאית ברחובות, שבה שילבה לדבריה כיתות רבות של חינוך מיוחד. כשפנו אליה מעדי נגב וביקשו שתסייע בהקמת החווה החקלאית במקום, היא הסכימה להגיע לשנה. השנה הזו הפכה לארבע.
"באתי לנהל את החווה החקלאית רק לשנה, רק בהקמה. אבל במהלך השנה הבנתי שאני לא יכולה לעזוב אותם. פשוט התאהבתי", היא מספרת. עדני אפילו החליטה להעביר את חייה בעקבות התפקיד. היא עזבה את נס ציונה ועברה עם בעלה ושלושת ילדיה להתגורר בעדי נגב. "הם אמנם כבר גדולים, אבל זה בהחלט היה מעבר".
דניאלי הגיעה לחינוך המיוחד ממסלול שונה לחלוטין וגם מסיפור אישי. "אני אמא פורצת דרך, אני אמא לילד עם אוטיזם", היא אומרת. "המסלול שלי היה שונה לחלוטין: התואר הראשון שלי הוא בביולוגיה וכימיה והתואר השני בייעוץ חינוכי. עבדתי בעיקר עם מצטיינים. בחרתי לנהל בית ספר לילדים עם אוטיזם ולשנות מה שאני יכולה".
בית הספר בנימין טרומן אשל הנשיא נפתח ב־2017 ודניאלי החלה לנהל אותו ב־2019. אז למדו בו 11 תלמידים. היום, לדבריה, לומדים בו 100. "אני חושבת על הילד הפרטי שלי: עם איזה סל של מיומנויות אני רוצה שהוא יסיים את בית הספר בגיל 21. אני חוזרת תשע שנים אחורה ומשתדלת שאלו המיומנויות שבית הספר ייתן לתלמידים".
לא "חזק שמכיל חלש"
אחד הדברים המשותפים לשתי המנהלות הוא הניסיון להפוך את החיבור בין החינוך המיוחד לחינוך הרגיל לחלק משגרת החיים ולא לאירוע חד־פעמי. "אצלנו דוגלים בחיים משותפים", אומרת דניאלי. תלמידי בית הספר משתלבים, בין היתר, בעבודה במשק של אשל הנשיא ובוחרים באיזה מענפיו הם רוצים לעבוד.
לדבריה, התהליך נעשה בהדרגה. במקביל להכנת התלמידים לעבודה, הצוות מסביר לעובדים בענפי המשק על אוטיזם, על שכבת הגיל ועל הנערים שמגיעים אליהם. "פחד מגיע מחוסר ידע", היא אומרת.
גם החיבור עם תלמידי בית הספר הרגיל נעשה לפי שכבות גיל. "כיתות י' עובדות עם כיתות י' מבית הספר הרגיל, כיתות י"א עם כיתות י"א וכיתות י"ב עם כיתות י"ב", מספרת דניאלי. בתחילת הדרך צוות בית הספר מלווה את התלמידים ובהמשך הליווי מצטמצם. "בסופו של דבר, בגילאים 18 עד 21, הם עובדים באופן עצמאי".
מבחינתה, זה גם הבסיס לשילוב אמיתי. "שילוב אמיתי אינו יכול להתבסס על תפיסה של 'חזק שמכיל חלש'. זו אינה הכלה מתוך פטרונות, אלא שותפות שיש בה הדדיות. כדי שאנשים ותהליכים יתחברו באמת, כל אחד מהצדדים צריך להבין לא רק מה הוא מעניק לאחר, אלא גם מה הוא מקבל ממנו. שונות אינה חולשה, ושילוב מוצלח נוצר כשמבינים שלכל אדם יש יכולת לתרום למרחב המשותף".
1,500 תלמידים מהחינוך הרגיל מגיעים לחווה
גם בחווה החקלאית שמנהלת עדני החיבור לקהילה נמצא במרכז. לדבריה, כ־1,500 תלמידים מבתי ספר רגילים באזור מגיעים אליה פעם בשבוע. החשיפה לאנשים עם מוגבלות נעשית בהדרגה, מכיתה א' ועד כיתה ט'.
"מוגבלות שכלית התפתחותית אינה מוגבלות קלה, אז אנחנו חושפים אותם לאנשים עם צרכים מיוחדים בהדרגה", היא מסבירה. "הם רואים אנשים עם צרכים מיוחדים בסביבה – גם דיירים מהכפר וגם תלמידים מבית הספר".
בכיתה ט' החיבור כבר הופך לעבודה משותפת. התלמידים עורכים עבודות חקר ומפתחים מיזמים שנועדו לסייע לאנשים עם מוגבלות.
עדני מספרת, למשל, על אדם המתנייד בכיסא גלגלים שהתקשה להיכנס לחווה בימים גשומים בגלל הבוץ. "חשבנו איך לפתור את הבעיה שלו. התלמידים הכינו שטיח עבה. עכשיו הוא יכול להיכנס לעשות מה שהוא צריך על השטיח בכל מזג אוויר".
לדבריה, המשמעות של המפגש רחבה בהרבה מבית הספר עצמו. "יש פה גם אלמנט חינוכי. בעתיד, הנערים שהכירו את התלמידים שלנו יהיו המעסיקים, הרופאים והמטפלים".
עדני מספרת שהיא רואה גם את השינוי ביחסים בין הילדים. בשלב מסוים, תלמידי החינוך הרגיל כבר קוראים לתלמידי החינוך המיוחד "החברים שלנו". במהלך המלחמה, לדבריה, חלקם אף הכינו ריקוד עם למען התלמידים עם הצרכים המיוחדים לצלילי "חברים בכל מיני צבעים" של שרית חדד.
אבל החיבור בין האוכלוסיות אינו תמיד פשוט. דניאלי מספרת שהיא נתקלת גם בסטיגמות ובשימוש באוטיזם כעלבון. "לפעמים, כשילד מתנדנד אחרת או מתנהג לא כמו שצריך, החברים שלו שואלים אותו: 'מה אתה אוטיסט?'", היא מספרת. "ילדים יכולים להיות מאוד לא נעימים". במקרים כאלה היא בוחרת לא להתעלם. "אני אומרת להם: 'תראו, יש פה לידכם ילדים עם אוטיזם. למה התכוונתם?' חשוב לי שאוטיזם לא תהפוך למילת גנאי".
"אני לא חווה אצלנו מצוקה של אנשי חינוך"
אחת הסוגיות שמעסיקות את החינוך המיוחד היא כוח האדם. דניאלי אומרת שבבית הספר שלה היא חווה מציאות אחרת. "באופן אישי, אני לא חווה אצלנו מצוקה של אנשי חינוך או צוותים טיפוליים", היא אומרת. "להיפך, אני פוגשת אנשי מקצוע שמעוניינים לעבוד איתנו לא פחות משאנחנו מעוניינים בהם".
לדבריה, אחד המפתחות לכך הוא ההשקעה בעובדים עצמם: "בפיתוח המקצועי שלהם, בהעצמת תחושת המסוגלות, בתחושת השייכות ובידיעה שרואים את תרומתם ומעריכים אותה. כשאדם מרגיש שהוא משמעותי, שהוא מתפתח ושיש לו מקום להשפיע, גדלה גם המחויבות שלו להישאר, לתת ולתרום לא רק למקום העבודה, אלא לחברה ישראלית טובה ומכילה יותר".
בבית הספר היא מנסה לתרגם את התפיסה הזו למעשים. כך, למשל, מורים שרצו בכך יצאו לקורס של שנתיים להכשרת מדריכי אופניים ואחרים הוכשרו כמדריכי פילאטיס וחדר כושר. "אני ממקצעת את המורים שלי", היא אומרת. "יש להם תעודה שתשרת אותם".
גם בתחומי הלימוד ניסתה דניאלי לחבר בין המומחיות של החינוך הרגיל לבין זו של החינוך המיוחד. "בשנים הראשונות עודדתי עבודה בקו. מורה להיסטוריה עם תואר ראשון ושני בהיסטוריה לימד לצד מורה לחינוך מיוחד. הם בנו את התוכנית הכי מותאמת לילדים".
"יש משאבים. השאלה היא איך מתעדפים אותם"
גם בנושא התקציבים מציגה דניאלי עמדה שאינה בהכרח מובנת מאליה. "לטעמי, לפחות בחינוך המיוחד קיימים משאבים משמעותיים", היא אומרת. "השאלה המרכזית היא כיצד אנחנו בוחרים לחלק ולתעדף אותם". לדבריה, נכון להשקיע משאבים בתוכניות שמקדמות מקצועיות, שייכות ומסוגלות של התלמידים ושל הצוותים כאחד, ולבחון כל העת האם ההשקעה אכן מייצרת השפעה אמיתית.
אותו עיקרון, מבחינתה, נכון גם לשימור עובדים. "לא מספיק לגייס אנשים טובים. צריך ליצור עבורם מקום שבו הם מבינים את נחיצותם ואת התרומה שלהם להצלחת התלמידים והצוות. צריך לתת להם משוב, לדייק יחד, לאפשר להם לטעות ולתקן, ללוות אותם ולהיות לצידם גם ברגעים שבהם קשה או כשדברים אינם מצליחים כפי שקיווינו".
דניאלי מבקשת גם לא להסתכל על מערכת החינוך המיוחד רק דרך הקשיים שלה. "חשוב לצד האתגרים גם לספר סיפור אחר. סיפור של אנשים שבוחרים בחינוך המיוחד מתוך רצון אמיתי להתמקצע, להיות ראויים וטובים יותר עבור אנשים עם צרכים שונים. אלה אנשי חינוך וטיפול שמגיעים עם נתינה גדולה, אבל גם עם נכונות ללמוד, להתפתח ולהשתפר כל הזמן".
פתחה את בית הספר בזמן המלחמה
המחויבות של דניאלי לבית הספר עמדה למבחן בנובמבר 2023, בתחילת מלחמת חרבות ברזל. הקיבוץ שבו היא מתגוררת היה לדבריה שטח צבאי סגור, אבל היא החליטה להגיע לבית הספר בליווי ולפתוח אותו. "היה לי חשוב לתת לתלמידים יציבות", היא מספרת. בתחילה הגיעו התלמידים שהתגוררו במעגלים המרוחקים יותר, ובהמשך שבו האחרים בהדרגה, עד שחזר אחרון התלמידים.
האתגר לא היה רק אצל התלמידים. סגן המנהלת שירת לדבריה יותר מ־200 ימים במילואים, תלמידים ואנשי צוות פונו מבתיהם, והיא אף החליפה הנהלה במהלך המלחמה. "מבחינתי, בית ספר נותן יציבות וודאות".
ומה הלאה?
עדני כבר חושבת על היום שבו לא תהיה בחווה. "עוד כמה שנים אצא לפנסיה. חשוב לי שזה ימשיך", היא אומרת. אחת המטרות שלה היא לחקור ולכתוב על מודל השילוב שנבנה במקום. "הייתי רוצה לחקור את נושא השילוב ולכתוב עליו מאמרים. חשוב לי להתמקד בזה השנה", היא אומרת ומבקשת להודות למועצה האזורית מרחבים, למשרד החינוך ולכפר עדי נגב נחלת ערן על השותפות. "הכל אצלנו נעשה בשיתוף פעולה מלא".
לדניאלי יש חלום אחר: "הייתי רוצה להקים בית לבוגרים מעל גיל 21 ולשלב אותם כעובדי בית הספר. אולי בעשור הבא אתעסק בזה".
ראש המועצה האזורית מרחבים ויו"ר מרכז השלטון האזורי, שי חג'ג', בירך על בחירתן של השתיים. "אני גאה במיוחד בכך שמתוך העשייה החינוכית שלנו נבחרו גם שתי מנהלות פורצות דרך", מסר חג'ג'. "זה אומר הרבה על האנשים שמובילים את מערכת החינוך שלנו ועל הרף שאנחנו מציבים לעצמנו".
לדברי חג'ג', בית הספר שמנהלת דניאלי קולט תלמידים מ־21 רשויות מקומיות, מאשדוד ועד מצפה רמון, ויש לו רשימות המתנה ארוכות. "הכי קשה לנו עם האכזבה הגדולה של הורים כשמתמלאות הכיתות, ולכן אנו פועלים להרחבת בית הספר". על עדני אמר חג'ג': "ליזי מביאה איתה לחינוך חיוך ענק ודרך לשלב בין כל העולמות. מי שעוד לא ביקר בחווה החקלאית בעדי נגב נחלת ערן ולא נחשף לעשייה המדהימה שם, חייב לעשות זאת. פשוט קסם. והכל קורה בזכות ליזי וכל הצוות".
