ש.ו. (64), סטודנט עם מוגבלות שלומד לתואר שני בניהול משאבי אנרגיה באוניברסיטת חיפה, פוטר לאחרונה מעבודתו ברשות הספנות, שם עבד במהלך השנה וחצי האחרונות במשרת סטודנט. סיבת הפיטורים הוגדרה רפואית, וזאת על אף שוועדה רפואית מצאה אותו כשיר לעבודה.
״עבדתי בקבלת קהל ובמסגרת התפקיד שלי תייקתי מסמכים, הקלדתי דו״חות ועוד עבודות אדמיניסטרטיביות״, מספר הסטודנט. ״קיבלתי גם שבחים רבים לגבי הביצועים והמסירות שלי, אבל מרגע שהחברה קיבלה מסמך מביטוח לאומי על כך שאני סובל מנכות, התחיל טרטור שהסתיים לצערי הרב בפיטורים״.
המוגבלות ממנה סובל ש.ו. קשורה בכלי הדם, אך אין לה כל משמעויות מוטוריות שמשפיעות על תפקודו בעבודה. העובדה הזאת לא מנעה את פיטוריו המידיים ברגע קבלת המסמך. ״אמרו לי שאני מושעה עד שאביא מסמכים מביטוח לאומי לגבי הקצבה, אחוזי הנכות שלי וכל מה ששייך. הבאתי את המסמכים וחשבתי שהכל יסתדר, אבל אז קיבלתי מעטפה מרשות הספנות עם דרישה להמציא עוד מסמכים רפואיים רבים, ביניהם גם מסמכים חדשים ממומחי ריאות, פסיכיאטרים, קרדיולוגים, אנדוקרינולוגים ועוד״.
השגת אישורים בהיקף כזה דורשת זמן, אבל ל-ש.ו. הוקצב דדליין בלתי אפשרי של חודש בלבד. ״הייתי צריך לחכות חודשיים וחצי כדי לנסוע עד יקנעם לרופא מסוים״, הוא מסביר. במקביל פנה לסטודנטים אחרים ברשות וגילה שאף אחד מהם לא נדרש להמציא מסמכים כאלה. ״הרגשתי מושפל, לקחו לי את מקום הישיבה שלי ואת המחשב – הרגשתי לא יוצלח. הייתי מגיע לעבודה רק בשביל המשכורת, אבל לא באמת עובד. השתגעתי כי לקחו ממני הכל. לקחו את העצמאות שלי״.
לאחר שלא הצליח לעמוד בלוח הזמנים שהוקצב לו, נכנסה השעייתו לתוקף. במקביל להשגתם פנה ש.ו. לרופא המחוזי של משרד הבריאות שיאשר את העסקתו. ״כל חוות הדעת מהרופאים קבעו חד וחלק שאני יכול להמשיך לעבוד״, הוא אומר. ״להם זה לא הספיק. הם הסתירו ממני את העובדה שהרופא המחוזי אישר לי לחזור לעבודה. בדיעבד גיליתי שהם קיבלו את התשובה בערך שבועיים וחצי לאחר תחילת המקרה – אבל בכל זאת לא חזרתי לעבוד. החזיקו אותי על תקן מושעה במשך ארבעה חודשים ולא קיבלתי שכר״.
במשך כל חודשי ההשעיה ניסה ש.ו. לקבל תשובות ממקום העבודה, אך התשובה שקיבל היא שהנושא עדיין בבדיקה. בינואר 2019 קיבל במפתיע מכתב פיטורים רשמי ללא כל שימוע. בתגובה, החליט לפנות לנציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. ״קיבלתי מהם תמיכה, הבנה וייעוץ והם עזרו לי להשיג פיצויים בסך 55 אלף שקלים״.
על אף הפיצויים, השלכות הפרשה ממשיכות ללוות אותו עד היום. כבר שנה ו-4 חודשים שהוא מחפש עבודה חדשה. ”אין יום שאני לא שולח קורות חיים לכל מיני משרות כדי למצוא עבודה ואני לא מקבל אפילו טלפון התעניינות. עבדתי כאיש הייטק בתור הנדסאי אלקטרואופטיקה, כמהנדס אבטחת איכות בטכניון ובעיקרון אני פנוי לשמוע כל הצעת עבודה, רק שאמשיך לעבוד. עברתי חוויה לא פשוטה, אבל בסוף הצדק יצא לאור. אני מאמין שהם לא היו נותנים לי שקל אם הם היו חושבים שהם לא טעו. הם עשו לי עוול וכיום אני בבית מחפש את עצמי ומקווה שאמצא”.
מרשות הספנות ומשרד התחבורה טרם נמסרה תגובה.
