בוקר אור, יום שלישי.
אני מתעורר ומיד מתקשר לרכז בדיור המוגן שלי. “מה קורה עם האינטרנט?”
הרכז נשמע מוטרד. “ג’וש, אחד מהמדריכים שלי עם קורונה, הוא הכניס את כל הדירה לבידוד. ייתכן שגם אני צריך בידוד. אני אגיד לאחראי להתקשר אליך”.
טוב. אני יושב ורואה טלוויזיה. בחיים לא ראיתי כל כך הרבה טלוויזיה ישראלית בתקופה כל כך קצרה. הלחץ הפנימי נמשך. אני צריך לתת הרצאה קטנה בחג עבור התנועה הרפורמית, איך אני אוכל לעשות את זה בלי אינטרנט?
אני מחליט לחמם לי במיקרו את השאריות של אתמול. בעיה, אין לי צלחות. איך אני אמור לחמם את האוכל? מנסה לחשוב על פתרונות, אולי מחבת קטנה. לא נראה לי שזה יעבוד. אולי לאכול את האוכל קר? טעמתי קצת, זה לא טוב קר.
יש לי רעיון. שמתי את האוכל על הצלחת הקבועה של המיקרו וחיממתי. אחר כך ניקיתי. אין כמו אוכל חם ומשביע. עכשיו אפשר להתחיל לחשוב.
הבוס שלי בתנועה הרפורמית מבקש ממני להקליט את ההרצאה. “לא נוכל להסתכן שלא יהיה לך אינטרנט, תקליט את ההרצאה, ואם לא יהיה לך אינטרנט אנחנו נעלה אותה”.
בזמן שאני מתכונן להקלטה, הטלפון מצלצל. זה האחראי בדיור המוגן. “טוב, לא רואה ברירה, צריך לקנות לך נט-סטיק”.
הרכז, שבינתיים קיבל הודעה שהוא לא צריך להיכנס לבידוד, מודיע לי שהוחלט לעשות בדיקה לכל שאר הדיירים בדירה שלי, ושבינתיים שלחו מדריך לקנות לי נט-סטיק.
אני מקליט את ההרצאה ומנסה לשלוח. בגלל האורך שלה זה לוקח המון זמן. אני פותח את הטלוויזיה, אין כל כך דברים מעניינים, מזפזפ בשעמום. מפלס העצבנות עולה. למה זה מגיע לי? למה אני חייב לסבול?
אני יושב קצת בשמש ומתקשר לאמא שלי, שולח ל”שווים” את היומן היומי ומהרהר על מה שקורה. המדריך מתקשר. “יש לי נט-סטיק, אני כאן”. אני פותח את הדלת ומחבר אותו. יש לי אינטרנט! עובד לאט, אבל לפחות אני יכול להתחבר.
*****************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
אני מחמם אוכל. הטלפון מצלצל, על הקו הרב שלי. “אני מכין אוכל לחג, אתה רוצה שאשלח לך?” כן, בטח, תודה!
אני פותח טלוויזיה, נותנים חדשות. ארוסתי מתקשרת אבל השיחה מתנתקת כל רגע. העצבים חוזרים, אם רק יכולתי לדבר איתה שעות ברצף?
בטלוויזיה משדרים את המשחק בין ישראל לסקוטלנד. כדורגל. אני קצת מבולבל. מצד אחד אני קרוב אישית לחלק משחקני נבחרת ישראל, במיוחד הקפטן ביברס נאתכו שראיתי אותו משחק מול היונייטד ואחר כך דיברנו קצת. בחור שאני מאוד מחבב. אבל לסקוטלנד יש כמה שחקני יונייטד, שהיא כידוע אהבת ליבי.
יש דפיקה בדלת. זה השליח של הרב שהביא לי אוכל מדהים. בשר, עופות, אורז, שתייה.
שבע, אני פותח יוטיוב, רואה קצת סרטים ונרדם.
מחר יום חדש.
עוד בנושא:
הפרק השני: יומן הקורונה של ג’וש: האם אני חיובי או שלילי?
הפרק הראשון: יומן הקורונה של ג’וש, היום הראשון לבידוד
