נושאים קשורים

עיריית פתח תקווה בנתה בניין חדש – ושכחה לשים מעלית

בבניין ניתנים שירותים לציבור, שבפועל לא נגישים לאנשים עם מוגבלויות. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות איימה בתביעה – והעירייה התחייבה לתקן את הליקוי

גם אם לעולם לא אחווה תשוקה במציאות, היא קיימת עבורי בספרים

הרומן "אהבות נכזבות" של מילן קונדרה גרם לי להרגיש דברים שלא הרגשתי מעולם – ואני מקווה מאוד שארגיש יום אחד בעתיד

“למה לילד שלי לא מגיע סל שילוב? כי רציתי שיהיה שף?”

תלמידים עם צרכים מיוחדים שלומדים בחינוך המקצועי לא מקבלים סל שילוב, ובמשרדי העבודה והחינוך מגלגלים אחריות זה על זה. "אלו שני משרדי ממשלה, למה הם לא יכולים פשוט להעביר את הכסף ביניהם?"

ילדים עם CP לא יצטרכו להגיע שוב ושוב לוועדות רפואיות

מדיניות חדשה של ביטוח לאומי צפויה להקל על אלפי ילדים עם שיתוק מוחין. מעתה יקבעו אחוזי נכות קבועים, והוועדה תתכנס רק פעמיים עד גיל 18 ושלושה חודשים
הסתדרות 480-100

עם אוטיזם ודרגות על הכתפיים: המסע המרגש של חיילי “תתקדמו”

שלושה קצינים חדשים על הספקטרום עמדו השבוע על מגרש המסדרים בבה"ד 15. מי שהיה צריך הוכחה ש"גם הם יכולים" – קיבל אותה בענק. טור אישי מיוחד של אודי הלר
ראשיחדשותשלום לכיתה א'

שלום לכיתה א’

מלאת התרגשות, ליוותה איריס בוקר את בנה דוריאן ליום הראשון בבית הספר. אבל אז הגיע היום החמישי

איריס בוקר


“אני מתלבטת היכן להושיב את דוריאן, בשורה ראשונה ממש מולי או בסוף הכיתה”. כך אמרה לי המורה החביבה בשיחת ההכנה לכיתה א’, ואני חשבתי לעצמי, איך היא חושבת שהוא בכלל יישב.

אחרי אינספור שיחות ותחנונים לא לשלב אותו בכיתה רגילה, הגיעה ההודעה של המפקחת שהוא ישולב עם סייעת בכיתה רגילה. המפקחת אמרה שהיו כבר נסים, וילדים כמו דוריאן שיש להם מנת משכל גבוהה מגלים את המספרים והמלים, וזה מרתק אותם. “היו לנו כבר הצלחות בנושא, אני יודעת על מה אני מדברת”.

“שנה הבאה נמצא לו מסגרת מתאימה. הוא ברשימת המתנה”. צילום המחשה: דיפוזיטפוטוס

אני מכירה את הבן שלי, אמרתי לה. אין סיכוי שהוא יישב בכיתה וילמד. הוא עדיין לא מבין את הרעיון של ללמוד. כל מה שהוא יודע הוא למד לבד בעזרת האייפד שלו. אבל המפקחת הרגיעה אותי שהמורה נהדרת והכל יהיה בסדר.

נרגשים נסענו פרנק, דוריאן ואני לרכוש ציוד לכיתה א’. בין שלל ההורים שקונים ציוד הרגשנו  לרגע אחד קטן נורמליים, כמו כולם. תיק, מחברות, עפרונות, כל מה שצריך.

ביום הראשון ליווינו את דוריאן לכיתה א’ עם הילקוט על הגב. נפגשנו עם הסייעת שלו והמחנכת, ותלינו את העליונית שלו מתחת למדבקה עם השם. התרגשנו כל כך. כיתה א’, ממש כמו כולם.

בתום היום הראשון באתי לאסוף אותו. המחנכת וגם הסייעת אמרו שהיה קשה, אבל לכל הילדים קשה, לא רק לדוריאן. ביום השני הסייעת אמרה שהיא לא יכולה לסחוב אותו כל הזמן לכיתה, כי הוא בורח החוצה וקשה לה. ביום החמישי כבר חיכו לנו המפקחת, המנהלת והמורה כדי להגיד שהוא לא יכול להיות בכיתה רגילה בבית הספר. הוא מפריע לכולם, והם לא מוכנים לקבל אותו יותר.

אבל אמרתי שהוא לא יכול, מחיתי. דיברנו על זה. הסברתי לכן שהוא כרגע לא מסוגל לשבת בכיתה, לקבל הוראות וליישם. “כן, אמרת”, אמרה המפקחת, “אבל אלה דברים שתלויים בעיקר בהורים”.

פרנק סימן לי ביד לא לענות ושאל אותן מה עושים. האם יש סידור אחר? התשובה שלהן הייתה שאין כרגע סידור אחר והוא יישב בבית. מה זאת אומרת בבית? את רוצה שהוא יהיה בלי מסגרת שנה שלמה? “כן”, ענתה המפקחת, “שנה הבאה נמצא לו מסגרת מתאימה. הוא ברשימת המתנה”.

אין בעיה, אמרתי לה. מחר בבוקר אני הולכת לשבות רעב מול המשרד של ראש העיר, עד שיימצא פתרון. המפקחת קפצה מהכיסא. “גברת בוקר, זאת לא התנהגות נאותה. אנחנו רוצים לעזור ואין לנו אפשרות”. אז אני אשבות רעב מול משרד ראש העיר עד שתימצא המסגרת.

מי שמכיר את עובדי המדינה הצרפתים יודע שאין דבר שהם מפחדים ממנו יותר מסקנדלים. הם רק רוצים להעביר את הקריירה עד הפנסיה, בלי להיכנס לעימות אחד עם המנהלים שלהם. למחרת בבוקר נסעתי לעירייה. ישבתי בפרוזדור של משרד ראש העיר, לא אמרתי מילה, לא ביקשתי ראיון עם ראש העיר, רק ישבתי. שעתיים אחרי הגיעה המזכירה לשאול אותי אם היא יכולה לעזור. הסברתי לה שאני שובתת רעב ואני מתכוונת להזמין לכאן את נציגי העיתונות והטלוויזיה. המזכירה רצה לראש העיר, ראש העיר יצא ודיבר איתי, טלפונים עפו לכל הכיוונים, המפקחת הגיעה למשרד ראש העיר. היא כמובן אמרה שאני מגזימה וככה לא מתנהגים.

בסוף היום נמצא סידור לדוריאן בכיתת תקשורת בעיר קרובה. המפקחת יצאה להודיע לי, ראש העיר ביקש מהמזכירה להביא לי שתייה ומשהו קטן לאכול, ומאז סומנתי בעיריית ורסאי כאמא שלא כדאי להתעסק אתה. תאמינו לי, אין כבוד יותר גדול מזה.

טורים קודמים:

ואז הרופאה אמרה שהילד שלנו אוטיסט

זה לא כל כך נעים להסביר לילד שהגן סגור

אמא של דוריאן, למה הוא מנפנף בידיים?

בשביל דוריאן, רק שלא נמות לעולם

גב’ בוקר, מצאנו פנימייה לבן שלך. מעבר לגבול

לקדם את הילדים המיוחדים לראש התור

מייסד "שווים", בעל 20 שנות ניסיון בעולם העיתונות. שימש כרכז הכתבים של ”ידיעות אחרונות“, עורך המוסף הכלכלי ”ממון“ ועורך התוכנית ”חדשות הבוקר“. בעל קשר אישי לקהילת המוגבלויות: בנו הבכור אוהד הוא אוטיסט.

כתבות אחרונות