חשיבות החיים/ אָיָה אִיװָמוֹטוֹ, סופרת, מתרגמת וספרנית עם תסמונת דאון מיפן
אנשים אומרים: חבל שהילד הזה נולד, אני רוצה למות יחד אתו,
למה מכל האפשרויות הוא בחר להיוולד דווקא אצלנו? מה עשינו רע?
אי אפשר לגדל אותו. אני לא רוצה לחזור אתו הביתה –
מילים, שמעוררות רצון לאטום את האוזניים ולכסות את העיניים!
למה, בגלל שנולדנו עם תסמונת דאון?
דמעות מציפות את עיניי ואחריהן – עצב עמוק.
אין כזה דבר – חיים לא נחוצים.
(מיפנית: שונית שחל-פורת)
הקורונה, כך מתברר, היא לא הדרמה היחידה שמתרחשת בארה"ב בימים אלה. בשבוע שעבר, בסינסיניטי שבאוהיו, התכנס בית משפט פדרלי בהרכב מורחב של 15 שופטים לדון – ובהמשך גם להכריע – בגורלו של חוק במדינת אוהיו שמעורר מחלוקת רבה בציבור האמריקאי: חוק לאיסור הפלה של עובר עם תסמונת דאון.
החוק, שנחקק ב-2017, מגדיר ביצוע הפלה של עובר עם תסמונת דאון כעבירה פלילית. לפי החוק, אסור לרופא לבצע הפלה אם הוא יודע שהחלטת האישה התקבלה בעקבות אבחון של תסמונת דאון בעובר, או בהשפעת חשש מכך. העבירה מוגדרת כעבירה בדרגה רביעית (חמורה), ובהתאם גם העונש עליה חמור: מאסר לרופא, שלילת רישיון לעסוק במקצוע הרפואה, אולי גם תביעה נזיקית. לאישה עצמה אין אחריות פלילית למעשה והיא אינה נענשת.
הדיון הנוכחי הוא למעשה ערעור על קביעה של ערכאה קודמת, פדרלית אף היא, אך בהרכב מצומצם, שקבעה שהחוק ככל הנראה אינו חוקתי והקפיאה את ביצועו. משמעות הקביעה היא שהחוק של מדינת אוהיו סותר לכאורה סעיף בחוקה האמריקאית, שהיא עליונה על החוק של מדינה ספציפית – הסעיף שקובע כי לכל אדם זכות לפרטיות. בית המשפט קבע כי החוק פוגע בפרטיותה של אישה ובאוטונומיה שלה על גופה.
ויכוח מר ניטש בין תומכי החוק ומתנגדיו. תומכי החוק טוענים שזהו חוק למיגור אפליה נגד אנשים עם תסמונת דאון. הנציג המשפטי מטעם משרד המשפטים, שבא לחזק את ידי התומכים, אמר שהוא "מעביר מסר לאנשים עם תסמונת דאון שחייהם הם חיים שראוי לחיותם". במלים אחרות: המחוקק של מדינת אוהיו קשוב להתפתחויות בשדה המחקר הגנטי. המחקר הזה מאפשר לאתר בבדיקות תסמונת דאון בעובר ומן הסתם יאפשר בעתיד לאתר תסמונות נוספות, וגם נטיות מולדות אחרות. לפיכך, איסור הפלה של עובר שאת חריגותו כבר ניתן לאתר, בא ליצור שוויון בזכותו להיוולד. הוא מקדש את החיים ושומר על הרבגוניות האנושית.
המתנגדים לחוק טוענים שזהו חוק להנצחת האפליה נגד תסמונת דאון, כי הוא מסמן אנשים עם תסמונת דאון כאנומליים מבחינה גנטית ומדגיש זאת. ההורים לילדי תסמונת דאון שמתנגדים לחוק טוענים שהם מוצאים עצמם במאבק כפול: לא זו בלבד שעליהם לסנגר על ילדיהם שהפכו למטרה נייחת של המחקר הגנטי, אלא שעליהם גם להילחם על כך שלא יתחולל במשמרת שלהם מאבק המוני בעד הפלה של עוברי תסמונת דאון. מאבק כזה יגרום למדינה לקצץ בתקציבי שיקום עתידיים על בסיס הצפי שילדים עם תסמונת דאון יהפכו למחזה נדיר בעולם. כמו כן, החוק פוגע בחופש הבחירה של האישה ומאלץ אותה לשקר לרופא המטפל בה.
נשאלת השאלה: אם החוק עלול לגרום יותר נזק מתועלת, אז את מי משרתת חקיקתו? האם אנשים עם תסמונת דאון הם באמת מטרת החוק, או אמצעי להשגת מטרה אחרת?
התשובה לכך נמצאת בתהליכים שעובר בית המשפט האמריקאי בכל הערכאות שלו, בעקבות מינויים רבים של שופטים בעלי השקפות שמרניות יותר, לעתים גם דתיות יותר. הרוב השמרני התחזק במיוחד בתקופת הנשיא טראמפ והמיעוט הליברלי נדחק למגננה על פסקי הדין שמבטאים השקפת עולם ליברלית.
אחד מהם, שמרגיז את הרוב השמרני במיוחד, הוא פסק הדין "רוֹ נגד װֶיד (1973)", שניתן בבית המשפט העליון של ארצות הברית. כמו אצלנו, בית המשפט העליון הוא הערכאה העליונה שכל תקדים שלה מחייב את הערכאות הנמוכות יותר. ב"רוֹ נגד װֶיד" נקבע שהפלה איננה עבירה פלילית וכל קביעה אחרת היא בלתי חוקתית. הלכה זו אינה מעודדת הפלות, אבל היא מאפשרת אותן.
לדעת המיעוט הליברלי, ב"רוֹ נגד װֶיד" כבר קיים איזון בין קדושת החיים של העובר ובין זכות האישה על גופה, בין הזכות לא להפיל לעומת הזכות להפיל. הוא מותיר את ההחלטה ללדת בתחום האישי, בין אדם לבין עצמו. ההנחה היא שכל אדם יודע, או מרגיש, עד כמה הוא בשל ומסוגל להיות הורה, לגדל אדם נוסף בעולם. לעתים, נוסף משתנה קריטי מאוד למשוואה, כשידוע שלילד יהיו צרכים נוספים, מיוחדים. הבחירה ללדת במקרה כזה היא בחירה בהורות שמבחניה היומיומיים הם כל הכוח הנפשי, הפיזי והכלכלי שיש לאדם.
תקוות הרוב השמרני בערעור הנוכחי היא שבית המשפט הפדרלי יקבע שבנסיבות המיוחדות האלה – אפליה נגד אנשים עם אנומליה גנטית – החוק של מדינת אוהיו יוכר כחוקתי. בכך ייווצר תקדים משפטי שינגח את הלכת "רוֹ נגד װֶיד". המיעוט הליברלי, מצדו, מגן על המצודה שלו, ספינת הדגל של חופש הבחירה.
והנה הפרדוקס שלפרקים רואים גם במקומותינו: המחוקק של אוהיו, שכה נלחם על זכותו של העובר לחיים, לא השלים את החקיקה בתחומים אחרים, חקיקה שתאפשר לאדם עם תסמונת דאון איכות חיים, מינקות ועד בגרות. בעניין הזה יש מי שטוענים לצביעות מצד המצדדים בחוק.
אז האם זהו מאבק אידיאולוגי, או שאולי השתרבבה לתוכו גם ציניות פוליטית? האם בית המשפט יבטל את החוק, או שדווקא יפסוק שאסור לבצע הפלה של עובר עם תסמונת דאון, כלומר יקדש את חיי האדם עם תסמונת דאון עוד לפני הולדתו? מה שבטוח הוא שמדובר בדיון גורלי שמשתלבים בו יחדיו עבר ועתיד, נזק ותועלת, חיים ומוות.
* תודה רבה לפרופ' איתי סנה, היסטוריון של החוק האמריקאי, על הערותיו החכמות והמועילות במהלך כתיבת מאמר זה
