יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם, שחל היום, גם פותח את חודש המודעות לקהילת האוטיסטים. במהלך השבועות הקרובים נפרסם כאן מאמרים וטורים אישיים של אנשים ונשים על הספקטרום, בניסיון להבין טוב יותר את הפאזל האנושי והצבעוני שהוא הם.
גם אתם רוצים לכתוב לנו מאמר? שלחו אותו למייל [email protected].
הזכות להיות בחברה/ איל שחל
כשאני הולך עם אמי, אני חש כנאשם בהקראה של כתב אישום. בית המשפט הוא האנשים שאנחנו פוגשים בדרך: למה אתה מניח ידיים על האוזניים, למה אתה מהמהם לעצמך, למה אתה מפחיד את הילדה הקטנה שלי… זה אולי לא נכון, אבל זו בהחלט פוסט טראומה מאלפי פעמים קודמות.
אנשים מערבבים מהות ונראות. אין זה נכון או צודק לשפוט מהות, שהיא פנימית, בכלים של נראות, שהיא קריטריון חיצוני, תלוי בעין המתבונן, או בעין המצלמה. התנהגויות אוטיסטיות עלולות להיראות “לא תקינות”, או “לא פוטוגניות”, אבל הן לא מעידות על מהותו של אותו אדם, שהיא תמה וברה. ההתנהגויות נובעות, למעשה, מרצון לווסת קושי רגשי-תחושתי.
יתרה מכך: נראות במרחב הציבורי היא מסר חשוב: אתה נראה – משמע אתה קיים. אוטיסט איננו אקס-טריטוריה של המין האנושי. הוא שר, שמח, עצוב, בוכה, זועם, כואב, מבטא את כל קשת ההתנהגויות האנושית בתום לב, ללא פילטרים, כפי שהוא. והוא ראוי לאהבה ולקבלה ככזה.
הַאֲזִינִי אַתְּ וְאַף אַתָּה הַאֲזֵן:
אוֹטִיסְט חוֹגֵג אֶת שִׂמְחָתוֹ – זֶהוּ Zen,
אוֹטִיסְט בּוֹכֶה אֶת נִשְׁמָתוֹ – זֶהוּ Zen
אוֹטִיסְט כּוֹעֵס, בּוֹעֵט, צוֹעֵק – זֶהוּ Zen,
אוֹטִיסְט מָלֵא, מִתְרוֹקֵן וְרֵיק – זֶהוּ Zen
זֶה רֶגֶשׁ טָהוֹר, לְלֹא כָּל סְיָג, כְּמוֹ דְּגִיג נֶפֶשׁ שֶׁאֵין לוֹ דַּיָּג
כְּמוֹ זִקּוּקֵי נְשָׁמָה בְּיוֹם חַג, כְּמוֹ רַקְדָן עַל צִירוֹ סוֹבֵב וְחׇג
סוֹבֵב וְסוֹבֵב, וְיָדָיו פְּשׁוּטוֹת, לְלֹא עָבַר וְדָבָר, לְלֹא חֲרָטוֹת,
וְיֵשׁ שִׂמְחַת עוֹלָם, בּוֹ וּבִסְבִיבָתוֹ, הוּא שָׁלֵם וּמֻשְׁלָם, כָּךְ, בְּכָּכוּתוֹ.
איל שחל – מוגדר כ”אוטיסט בתפקוד נמוך”, סטודנט לתואר ראשון בתולדות האמנות ומשפט ציבורי, פעיל חברתי, מצייר וכותב להנאתו
