נושאים קשורים

הטורניר היוקרתי יונגש למאזינים עיוורים וכבדי ראייה

היורו – אליפות אירופה בכדורגל לאומות – ייפתח ב-14 ביוני בגרמניה וישודר בכאן רשת ב' בהנגשה מיוחדת לעיוורים וכבדי ראייה

ומי כמעט לא מעסיק אנשים עם מוגבלות? המשרד לשוויון חברתי

דוח הגיוון התעסוקתי לשנת 2023: נמשכת הירידה בשיעור העסקת עובדים עם מוגבלות בשירות המדינה. בתחתית הטבלה מככבים, לא תאמינו: משרדי החינוך והשוויון החברתי

כוכבי הסרט החדש: נער אוטיסט ורוברט דה נירו

"עזרא", שיעלה לאקרנים בסוף החודש, הופך את סיפורו של אב לבן על הרצף לשעה וחצי מרגשות וכנות בכיכובם של חלק מהשמות הגדולים ביותר בהוליווד. גם בהפקת הסרט השתתפו אוטיסטים

ביטוח לאומי: בקרוב תוספת כספית קבועה לנכי עבודה

הקצבה החדשה תינתן לנכי עבודה שירצו לעבור טיפול רפואי, שיקום מקצועי או שיבה למעגל העבודה - ועלותה מיליוני שקלים בשנה  



זה הפיצוי שיקבל נער אוטיסט שצלב קרס נחרט על גבו

פשע השנאה הגיע לפשרה: משפחתו של הצעיר בן ה-17 מארה"ב, שהיה קורבן למעשה האלימות החמור בשנה שעברה, תוותר על המשך ההליך מול הרשויות
ראשיאוטיזםהיא מפלצת ואנחנו לא זה פתרון קל מדי

היא מפלצת ואנחנו לא זה פתרון קל מדי

פרסום הידיעה על האם האמריקאית שרצחה את בנה האוטיסט עורר ביקורת חריפה. איל שחל חושב שהוא היה הכרחי

אתמול בצהריים התפרסמה ב”שווים” כתבה שכותרתה: “איך אפשר? אמא בארה”ב חשודה ברצח בנה האוטיסט”. התגובות לכתבה היו חלוקות. חלק מהקוראים סברו שיש לה חשיבות, אחרים הזדעזעו ודרשו למחוק אותה.

אפשר להבין את המזדעקים. המקרה המתואר בכתבה מזוויע, ונוגע בפחדים הקמאיים ביותר של בני האדם. אמא משליכה את בנה בן ה-9 לנהר אל מותו הוודאי זה משהו שהראש מתקשה לתפוס והלב מסרב לעכל.

ואף על פי כן, הכתבה הייתה צריכה להתפרסם. מי שקדושת החיים היא נר לרגליו, מחויב לעסוק, ובמקרה הזה לדווח, על מקרים בהם החיים נגדעים באכזריות והמוות תופס את מקומם. מתוקף קדושתם של כל החיים, קטנים כגדולים – אלה שתג מוגבלות הוטבע עליהם ואלה שלא – עלינו לדבוק בחקר האמת, ובמקרה זה: הסיבות שגרמו לאם, שאיננה מוגדרת כבעלת עבר פלילי, ליטול את חיי בנה.

פטרישיה ואלחנדרו ריפלי

הנטייה להוציא אותה ואת המעשה שעשתה מחוץ לגדר – חזקה מאוד. היא זו היא, ואנחנו – אנחנו, ולכן היא מפלצת ואנחנו לא. אני חושב שזה פתרון פשוט מדי. כשהאם נמצאת מחוץ לגדר, היא לא מטרידה אותנו יותר מרגע של צקצוק חסוד.

אולי איפשהו בדרך שעברה האם עם ילדה, היא אמרה: “קשה לי, אני לא יכולה יותר”, בהתחלה בשקט ולאחר מכן בצעקה, ושכנה, עובדת סוציאלית או קרוב משפחה הפנו את מבטם הצידה ונעו באי נוחות. ואז שכחו.

בזמן כלשהו אולי אמרה אמא אחרת: “אין לי כסף בשבילו, הוא לא נותן לי לעבוד, הוא הרס לי את החיים” – והדברים נפלו על אוזניים כרויות מדי. נכנסו לליבו של אדם שאהב את הילד והוא חש שאין לילד יותר אפשרות קיום, ונחרד. דווקא מרוב אהבה ודאגה. יותר מפעם אחת בעבר, כאן אצלנו, המצוקה הזו הולידה את הכותרת: “סבא מסור הרג את נכדו האוטיסט”.

אי שם, בזה הרגע, הולך ברחוב זוג עם פעוט, שהרופא או האחות אמרו עליו: “מסכן. אין לו עתיד. רק למסור למוסד ולהוליד תינוק אחר”.

הנימוק האחרון ברשימת התגובות השליליות היה: “זה לא בסדר כלפי אנשים עם מוגבלויות שיקראו וייבהלו”. ובכן, זה כבר מאוחר מדי. הרבה לפני שאדם עם מוגבלות קורא על אימו האמריקאית של אוטיסט אמריקאי, כבר איחלו לו שימות. ילדים בכיתה, אדם ברחוב. איש מקצוע נחשב (זה תמיד איש מקצוע נחשב) הטיל ספק בחייו, איכות חייו, סיבת קיומו, הזכות לקיומו.

מול כתבה כזו, החיים צריכים לערוך חשבון נפש. המתים לא סובלים עוד.

יליד 2001, מתל אביב. מסיים תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה באמנות ומשפט ציבורי. מאובחן כאוטיסט בתפקוד נמוך עם דיספרקסיה (קושי נוירולוגי בביצוע פעולות), שפוגעת בדיבור. מתבטא בהקלדה מגיל צעיר. צייר ששתי תערוכות מאחוריו. כותב שירים שחלקם הולחנו.

כתבות אחרונות