ועדת השרים לחקיקה תדון מחר, יום ראשון, בהצעת חוק של חברת הכנסת קטי שטרית (ליכוד), אשר תחייב את הנגשת האוטובוסים באופן מלא בקווי תחבורה ציבורית בינעירוניים, בדומה להנגשת אוטובוסים עירוניים, הכלולה היום בחוק. על הצעת החוק חתומה גם השרה לשוויון חברתי מרב כהן (כחול לבן).
לפי הצעת החוק, עד שנת 2025 האוטובוסים בקווים הבינעירוניים יונגשו עבור אנשים עם מוגבלויות המתניידים בכיסאות גלגלים. ח”כ שטרית התייחסה להצעת החוק החשובה ואמרה: ”במדינת ישראל יש כמיליון וחצי אנשים עם מוגבלויות ועוד כמיליון קשישים, רבים מהם זקוקים לתחבורה ציבורית נגישה. הצעת החוק תביא לתיקון עוול היסטורי ותאפשר להם להתנייד ללא תלות באדם אחר. כולי תקווה שהשרים יבינו את חשיבות הצעת החוק ונעשה ביחד היסטוריה”.
בניגוד לאוטובוסים העירוניים, המונגשים לחלוטין לפי תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות משנת 2003, ישנה פירצה בחוק לגבי האוטובוסים הבינעירוניים, שאותה מבקשת שטרית לתקן. בשנת 2017 אושרו תקנות נגישות חושית (ראייה ושמיעה) באוטובוסים הבינעירוניים, אך בכל הנוגע להנגשת כיסאות גלגלים, דבר לא נעשה.
בדברי ההסבר לחוק נכתב כי ”חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ”ח–1998 קובע בסעיף 2 את מטרתו: ‘להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו'”.
נזכיר כי השבוע פירסמנו כאן, באתר שווים, את ההישג של התאומים רועי וגיא קוברובסקי, שניהם נולדו עם שיתוק מוחין, אשר הצליחו במאבק שנמשך שנים ארוכות להנגיש את קו התחבורה הבינעירוני 21 של חברת מטרופולין ממקום מגוריהם בכוכב יאיר לכפר סבא.
לפי דו”ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2017 בנושא הנגשת קווי אוטובוס בינעירוניים לנוסעים בכיסאות גלגלים, הטענה של משרד התחבורה לאי ההנגשה היא העלות הגבוהה של המהלך והמורכבת ביישומו. לפי אומדן עלויות שנמסר למרכז המחקר והמידע של הכנסת על ידי המשרד, “‘בפריסה ל-12 שנים תדרוש הנגשת כלל התחבורה הציבורית הבינעירונית בישראל תוספת של כ-325 מיליון שקל לתקציב השנתי”. יש לציין שאומדן זה מתייחס רק לאפשרות ההנגשה הרחבה והיקרה ביותר, הכוללת הנגשה של כלל האוטובוסים.
דוח חריף של ”נעים ושווים”, שמאחוריו עומדות תנועת ”LINK 20” וקרן רודרמן, ופורסם בתחילת השנה, הסביר את החשיבות בהנגשת תחבורה ציבורית מלאה, כולל האוטובוסים הבינעירוניים, לאוכלוסיית האנשים עם המוגבלות. ”למעלה מרבע מהאנשים בישראל עם מוגבלויות שחווים בדידות מציינים היעדר תחבורה נוחה וזמינה כסיבה מרכזית לחוסר מעורבות חברתית”, נכתב בדוח.
הדוח הציג דרישה למשרד התחבורה ל”הנגשה פיזית וחושית של מספר קווי אוטובוס בינעירוניים ראשיים שאין להם חלופת נסיעה ברכבת, וזאת בעלות חד פעמית של 6 מיליון שקל, שהם 0.03% מתקציב משרד התחבורה, וכן הנגשה של כעשרה קווים בינעירוניים קיימים ללא חלופה של נסיעה ברכבת בתדירות חלקית וקבועה, כחלק מרכישה של אוטובוסים שכבר תוקצבה”.
