הידיעה בעיתון הקסימה וסיקרנה אותי: שלושה פוליטיקאים אוטיסטים נבחרו לבית המחוקקים. זה לא דבר של מה בכך. ככל הידוע, עד היום לא היו מחוקקים שהיו ידועים כאוטיסטים. הכוונה היא שגם אם היו מחוקקים כאלה, הם לא היו אוטיסטים "מוצהרים".
בכלל, שום דבר בידיעה הזו לא ברור מאליו: אוטיסטים שמתמרנים בהצלחה בפוליטיקה מפלגתית, אוטיסטים שמתחרים עם אנשים ללא מוגבלות על מקום בגוף המחוקק – ומנצחים. באיזה יקום מקביל זה קורה?
ובכן, מסתבר שלא ביצירת מדע בדיוני-פנטזיה. היקום המקביל הוא ארה"ב, והשלושה נבחרו לבתי המחוקקים המדינתיים בפנסילבניה, בניו יורק ובטקסס. החלטתי ללמוד יותר על השלושה. גיליתי שיש מכנה משותף לשלושתם, חוץ מיכולת תפקוד טובה. הדמיון הזה בולט למרות השוני בנסיבות, באופי ובדרך הפוליטית.
אם אתם אוטיסטים שרוצים להתחרות על מושב בכנסת או להריץ מועמד אוטיסט לבית המחוקקים שלנו, קיראו עד הסוף את הכתבה הזו ולימדו גם אתם מהו אותו מכנה משותף.
המחוקקת מניו יורק: יוּ-לִין נׅיאוּ
יוּ-לִין נׅיאוּ, שנבחרה לבית המחוקקים בניו יורק כנציגת המפלגה הדמוקרטית, היא לא רק האוטיסטית הראשונה באזור בחירה זה, אלא גם האישה המזרח אסיאתית-אמריקאית הראשונה שמייצגת את צ'יינה טאון באותו אזור.
משפחתה היגרה מטיוואן לארה"ב כשהייתה בת חצי שנה, והיא מספרת בראיונות על תחושה של זרות כפולה: בגלל שהבית בו גדלה היה בית מהגרים "לא לבנים" והתנהל בצורה שונה מאשר הבתים שבסביבה, ובגלל שהאוטיסטיות שלה עדיין לא אובחנה. "היו בילדותי רגעים רבים בהם תהיתי למה דברים מסוימים היו קשים כל כך בשבילי וקלים בעיני זולתי – וההיפך".
היא לא חשבה שהסיפור שלה מעניין במיוחד, עד שפגשה משלחת של הורים לילדים אוטיסטים במשרד הסנטור שאצלו התמחתה. זו הייתה הפעם הראשונה בה דיברה בגלוי על האבחון שלה.
"ההורים של הילדים האוטיסטים אמרו לי שהדברים שסיפרתי בפגישה עזרו להם והעניקו להם תקווה", סיפרה. "הם מאוד התרגשו מכך שמישהי שמבינה אפילו מעט שבמעט ממה שעוברים ילדיהם יכולה לדבר בשמם".
על בעלה וילדיה היא ממעטת לדבר. היא הכירה אותו בגיל עשר, כשהילד שלא סגר את פיו בגלל הפרעת קשב וריכוז הושב ליד הילדה שבקושי דיברה. חמש עשרה שנה לאחר מכן היא מוכנה לומר ששניהם "למדו שמוגבלותם יכולה להיות מעלתם", שהם "יכולים להראות לעולם מה הם מסוגלים לעשות, במקום לשמוע ממנו מה הם לא יכולים לעשות".
לדעת נׅיאוּ, האוטיסטיות שלה מתבטאת בכך שהיא תופסת כל דבר כסיבה ותוצאה ומתמקדת בחקר תהליכים: מה עובד, איך עובד, מה לא עובד, וראייה זו מיושמת גם בפוליטיקה. כך היא בונה את הטקטיקה שלה. הסנטור איתו עבדה אמר עליה: "אין סביבה חומות של העמדת פנים. היא מבינה שלהראות לעולם מה אתה יכול לעשות זה העיקר בשירות ציבורי".
המחוקקת מפנסילבניה: ג'סיקה בֶּנְהָאם
ג'סיקה בֶּנְהָאם שנבחרה לבית המחוקקים בפנסילבניה כנציגת המפלגה הדמוקרטית, היא אחת ממייסדיו של המרכז לקידום זכויות ושירותים לאוטיסטים בפיטסבורג. במירוץ שלה לבית המחוקקים היא הבליטה את העובדה שהיא אוטיסטית וחיוותה שוב ושוב את דעתה שאוטיסטים יכולים לקדם מדיניות שקשורה אליהם באופן יעיל לא פחות מהוריהם, מטפליהם וקובעי מדיניות שאינם אוטיסטים. "הנוכחות של אוטיסטים בבית המחוקקים," אמרה, "מסייעת לאנשים להבין את השלכות החקיקה על אנשים כמוני".
מרכיב נוסף בזהותה, שחשוב לה להבליט, הוא עובדת היותה בי-סקסואלית ושייכת לקהילת הלהטב"ק. למעשה, היא חברת הקהילה המוצהרת הראשונה שנבחרה לבית המחוקקים בפנסילבניה.
המחוקק מטקסס: בְּרׅיסְקוֹ קֵײן
במדינת טקסס נבחר לבית המחוקקים מטעם המפלגה הרפובליקנית בְּרׅיסְקוֹ קֵײן. קֵײן גילה לקהל בוחריו שהוא אוטיסט רק לאחר שנבחר, כשהגיש הצעת חוק לפיה חודש אפריל יוכרז כחודש המודעות לאוטיזם. הנושא האוטיסטי לא היה חלק מהמצע שלו.
"אני, ורבים אחרים שמתמודדים עם האתגרים שמציב האוטיזם, מתקשרים את עצמנו בדרך שונה מזו של הזולת", אמר קֵײן בנאומו. "אם אני לא שומר על קשר עין, זה לא בכוונה, ואני לא מבטא ככה חוסר כבוד באופן לא מילולי. שפת הגוף, קריאת שפת גוף ושימוש נכון בה אלו לא התנהגויות טבעיות לאנשים על הרצף". לאחר מכן הוסיף שהפתעת הקהל נובעת מכך שאוטיסטים מוצגים בצורה לא נכונה במדיה.
שלושתם מבינים שנוכחותם בבית המחוקקים, הניראות שלהם לעין הציבור והפעילות שלהם מאתגרות את הדעות הקדומות לגבי אוטיסטים ועוזרות להבין את צורכי הציבור שאותו הם מייצגים. עם זאת, ההגדרה של ה"ציבור" היא המעניינת מבחינתנו. שלושתם רואים עצמם כמייצגים לפחות קהל אחד נוסף חוץ מאוטיסטים (למשל, אסיאתיים ולהטב"ק), את האידאולוגיה של המפלגה או הפלג במפלגה אליו הם שייכים, והם פועלים לחקיקה בתחומים שקשורים לכלל האנשים באזור הבחירה שלהם.
יוּ-לִין נׅיאוּ מודאגת מהנזק הכלכלי שגורמת מגפת הקורונה ומעליית הגזענות שדוגלת ב"קורונה זו מחלה סינית". ג'סיקה בֶּנְהָאם תתמקד במימון של השכלה, במתן שירותים טיפוליים ובנושא של ביטוח בריאות לכל. בְּרׅיסְקוֹ קֵײן, שמגדיר את עצמו כשמרן, ינסה להגביל את כוחו של השלטון המרכזי ואת החקיקה ולהגביר את השקיפות וערכי המשפחה המסורתיים.
*****************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום "המקצוענים" של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
הסיפורים של שלושת הפוליטיקאים האוטיסטים שנבחרו לבתי המחוקקים בארה"ב מלמדים שאם אתה פורץ את תקרת הזכוכית המגזרית, כלומר אתה יכול לדבר לפחות על נושא אחד שאיננו אתה ושאיננו קשור אליך במובן הצר, העולם לא ישפוט אותך רק לפי האבחון שלך. הוא יראה בך אדם שלם ומלא יותר, ומשוחרר מפוליטיקה של זהויות כובלות.
האם זה יכול לעבוד גם במדינת ישראל וכנסת ישראל? אני פחות בטוח.
