"להורים היה קשה לעכל את הנכות שלי, אז גדלתי בבית חולים"

מדי שבועיים אנחנו מכירים לכם אמן אחר עם מוגבלות. והיום: הצייר הירושלמי מיקי זר, שגם כותב סטנד אפ

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

הביוגרפיה של מיקי זר (38), אמן ירושלמי, בוגר האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, היא חתיכת בד קנבס לצייר עליו חיים סוערים. זר נולד עם גפיים קצרות, תינוק נכה, והוריו החליטו כי הם אינם מסוגלים לגדל אותו. במקום ילדות ירושלמית נורמלית בבית עם הורים ואחים, גדל זר בבית החולים אלי"ן.

מה זה אומר לגדול בבית חולים?

"אלי"ן זה מקום שבו נמצאים ילדים עם מוגבלויות שונות שהוריהם לא היו מסוגלים לגדל אותם. לגור בבית חולים לא היה דבר פשוט בשבילי, במיוחד כשהסיבה לכך הייתה המוגבלות איתה נולדתי. זה לא כמו לגדול אצל ההורים הביולוגים שלך. אתה נמצא במקום שהוא מעין אלטרנטיבה לבית. כשהתבגרתי, בערך בגיל 24, עזבתי לדירה עצמאית, ומאז אני מנהל אורח חיים רגיל לחלוטין. זה אתגר גדול לאדם כמוני לחיות חיים כאלו, כי בסופו של דבר כל הנטל נופל עליי. אבל זה בא ממקום של עצמאות שכלית בריאה ושפויה, שרק מחזקת אותי יום יום".

מי דאג לך שם? מי היווה לך הורה?

"ביום הראשון שהגעתי לאלי"ן הראשונה שטיפלה בי הייתה אישה שעשתה עלייה מארצות הברית. היא ישר התאהבה בי. היא הייתה רווקה, ועם השנים ממש החשיבה אותי כבן שלה. היא הייתה הדמות הדומיננטית בשבילי לאורך כל הילדות ועד להיותי איש בוגר, עד שנפטרה לפני כמה שנים. בזכות האהבה שלה והכלים שהיא העניקה לי, היום אני נמצא במקום שלא האמנתי שאני יכול להיות בו. גם אחרים לא האמינו".

אתה בקשר עם המשפחה?

"יש לי שלושה אחים שהם היום גם חברים מאוד טובים שלי, למרות שלא גדלנו יחד. הם שותפים לכל העשייה שלי ומייעצים לי הרבה. יש בינינו כימיה מדהימה, וזה משמח ומחזק שאנחנו בקשר כה הדוק".

אתה יודע לומר היום למה הוריך נטשו אותך?

"גדלתי באלי"ן כי הוריי העדיפו לא לגדל אותי ולשלוח אותי לשם. הייתי בן כמה חודשים. המגבלה שלי היא שונה בנוף, ולהוריי היה קשה לעכל את הנראות שלי, ולכן הם לא עמדו בזה והחליטו לשלוח אותי לאלי"ן כבר כתינוק".

כועס עליהם?

"ברור שיש כעס, אבל אני לא מאשים אותם. לא היו להם כלים להתמודד עם אחד כמוני. גם היום קשה להם איתי בתור אדם בוגר ועצמאי לחלוטין. הם מבינים שאני חכם וחריף. אני מקשה עליהם. אנחנו בקשר, אבל קשר בעייתי. יש הרבה ריבים, אני לא מוותר להם. הוריי לא יודעים להכיל".

"לא טראומה, רק כעס". מיקי זר

מתי פגשת את משפחתך לראשונה?

"לפני עשור. אח שלי היה מתקשר אליי, אז אמרתי: טוב, מסכן, רוצה לראות אותי. אז נפגשנו אני וארבעת אחיי – שני אחים ושתי אחיות".

נשארת עם טראומה?

"לא טראומה, כעס. אבל הכעסים רק דירבנו אותי להתקדם בחיים. לצד הכעסים ניסיתי כל הזמן לחשוב שזה לא שהם עזבו אותי באמצע החיים, אלא מיד כשנולדתי. הדברים האלה מתבשלים עם הזמן והחיים. העיכול של זה וההתפייסות עם הכעסים שאוכלים בי".

איך אתה מביא לידי ביטוי את הכעס?

"באכילה. אני כבד משקל ודי שמן, ומוציא את כל הכאב על אוכל".

איך מה שעברת מגיע לידי ביטוי ביצירתך?

"היצירה שלי נעה ממקום רגשי. אני מצייר מתוך מקום של לברוח קצת מהלחץ היומיומי ועף למקומות אחרים. אין ביצירות שלי אזכור לזה שאני נכה, כי אני טוען שרואים טוב את הנכות שלי, אני הרי מתנייד בכיסא גלגלים ממונע. הציורים מונעים מדחף אישי רגשי ואמוציונלי. אני שומר לעצמי קצת ולא חושף הכל לצופה. אבל הצופה יכול להרגיש אותי דרך העבודות שלי".

איך הגעת דווקא לציור מכל סוגי היצירה?

"כבר מילדות התחלתי לצייר, כי היה לי משעמם בשיעורים, וכך גיליתי בעצמי את הכישרון הקיים בי".

נטע ברזילי בעיניים של מיקי זר

מה קורה לך בגוף כשאתה מצייר?

"כשאני מצייר אני מרחף בעולמות שאני לא אגיע אליהם לעולם. הגוף שלי האמת אינו מגיב לפעולות המתבצעות כשאני מצייר, כי הראש נטו בעשייה".

האם האמנות שלך מתכתבת עם המוגבלות?

"המגבלה שלי היא גורם משמעותי ובלתי נפרד ממני ומהזהות שלי, אבל העבודות שלי מתכתבות עם שני נושאים עיקריים. הראשון הוא עולם האמונה בבורא עולם, האמונה שרצונו קודם לרצוני. העולם השני מתקשר עם המין השני, החזק. מדובר בעיקר ברצון שלי בזוגיות, וזה מתבטא במודלים של נשים, חלקן בעירום"

מיהי או מהי המוזה שלך?

"אין לי מוזות. מתי שאני רוצה אני ניגש לבד ומצייר. לא דוחף את עצמי בכוח".

האם הצלחת למכור יצירות שלך?

"ב-20 השנים שאני מצייר, מתוכן 7 שנים באופן מקצועי , מכרתי כמה וכמה יצירות במחירים שונים".

מי סייע לך בדרך?

"לאורך השנים היו אנשים טובים באמצע הדרך, וגם אנשים שהיו חלק בלתי נפרד מחיי, והם דחפו אותי והאמינו בי שאני מסוגל להגיע לרמות הגבוהות ביותר. היום אני בוגר המחלקה לאמנות בבצלאל, שנתיים וחצי לאחר סיום הלימודים, ועובד על מספר פרויקטים במקביל, הן בציור והן בכתיבה לסטנדאפ, מחזה וסרט שאני שותף בכתיבה שלו".

היית צייר גם אילולא היית נכה?

"האמת, אין לדעת אם הייתי עוסק באמנות באופן מקצועי אילולא הייתי עם נכות".

רקדנית של מיקי זר

האם לא כל יוצר הוא קצת נכה?

"לכל אחד מאיתנו יש שלמות לא שלמה. להיות נכה זה לא דבר פשוט בכלל, ויש זמנים שבא לי לשבור את הכלים, אבל זה שאני עוסק באמנות משאיר אותי בתלם".

האם אפשר להתפרנס מאמנות?

"אמנות היא תחום לא רווחי בארץ. יחד עם זאת, אם אתה יוצר לעצמך את הסביבה הנכונה, אפשר להגיע לגבהים וגם למכור יצירות שהן שוות ערך".

ליצירות של איזה יוצר עם מוגבלות אחר אתה ממליץ להיחשף?

"אני ממליץ על שתי נשים עם מגבלה שאני מכיר היטב. האחת היא ג'ומאנה אבו חנה מאזור הצפון, והשנייה היא סוזי אלבז מבאר שבע. שתיהן עם מגבלה מאוד משמעותית. הן מציירות בעזרת הפה ומוכיחות שאפשר להגיע לרמות מאוד גבוהות ומקצועיות. אני מאמין בהן שיגיעו לכך. רק צריך להאמין".

חוץ מהציור אתה עושה גם סטנד אפ. על מה אתה צוחק?

"על הכל. אין לי פוליטיקלי קורקט. בשום תחום אין לי עכבות, וזה מה שמנחה אותי. אין מסננים. בגלל זה אני גם לא יכול שיהיה לי בוס מעל הראש. בכלל, אני נהנתן. נהנה מהחיים, לא כמו הרבה נכים שעובדים בעבודות מוגנות, שהן רק עלה תאנה ומראית עיניים".

למה מראית עיניים?

"משגע אותי המצב של הנכים שמופנים לעבודה במפעל מוגן. מנצלים אותם ולא מתייחסים אליהם כמו שצריך. צוחקים עליהם. לא נותנים להם להרגיש כמו כולם באמת. מעמיסים עליהם כך שכל החיים שלהם נסובים סביב עבודה, והם לא יודעים לקחת את החיים סבבה. הם מנסים להיות כמו כולם, אבל לא חיים את החיים. לא ספונטנים. הנכים מנסים לשחק את המשחק של להיות כמו כולם במקום להיות נאמנים לעצמם".

להיות לא פוליטיקלי קורקט מסבך אותך לפעמים?

"לפעמים כן, לפעמים לא. עם בחורות, למשל, אני מדבר תכלס, ואנשים לא רוצים לשמוע תכלס, רוצים יותר עדין, יותר מרוכך. אני פחות. אני מאוד מציאותי. אני חי ככה בגלל מסלול החיים שלקח אותי לאן שלקח אותי. אני אומר את האמת בפנים, אני מקשה".

******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום "המקצוענים" של שווים

(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************

מי האדם הכי קרוב אליך?

"גם חברים, גם משפחות שאני מתארח אצלן לפעמים. משפחות שהכרתי דרך מדריכים או חברים. על זה אני לא מתלונן. יש לי רק בעיה אחת, וזה עם ההורים. לאבא שלי אני יותר קרוב. עם אמא שלי אין אהבה גדולה כי אין לה לב, לצערי".

אתה רוצה להקים משפחה?

"כן, מאוד רוצה. מת למישהי שתכיל ותאהב אותי כמו שאני, ושנקים משפחה".

ואם ייוולד לך "ילד חריג"?

"אני אוהב אותו תמיד. אתן לו הכל".

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

בואו להיות חלק מקהילה של אנשים כמוכם

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של "שווים"

קראו עוד בשווים

Avatar

רותי זוארץ

גלילה לראש העמוד

בואו להיות חלק מהקהילה שלנו

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של ״שווים״