במקרה, או שלא במקרה, סיפורה של ספיר פינגלה משולב כמעט לכל אורכו בסיפוריהם של ילדים עם מוגבלות. לשיא הגיעו הדברים כאשר ספיר, בת 26 מאופקים, מלגאית של מפעל הפיס במסגרת תוכנית פר”ח, התבקשה לחנוך ילד מהחינוך המיוחד. אז, לתדהמתה, גילתה שמדובר באח התאום של הילד ששימשה סייעת שלו בבית ספר יסודי, ושהודות לו החליטה ללמוד חינוך מיוחד לתואר ראשון.
לאחרונה התחילה ספיר את שנת הלימודים השנייה שלה במכללה האקדמית לחינוך “חמדת הדרום”. היא לומדת חינוך מיוחד עם התמחות במדעים. את פרויקט פר”ח (פרויקט חונכות) החלה בשנה א’, כדי לממן חלק משכר הלימוד שלה. במסגרת הפרויקט החונך פוגש את החניך שלו למפגשים אישיים פעמיים בשבוע, שעתיים בכל פעם, ובתמורה מקבל מלגה שנתית. אצל ספיר זה חרג בהרבה ממסגרת השעות הזו, ועל כך קיבלה, בין השאר, תעודת הצטיינות.
לפני כשנתיים הכירה את ליאל ניסים, אז בן 11, כאשר הגיעה לעבוד איתו כסייעת בבית ספר לחינוך מיוחד במועצה האזורית מרחבים. לדבריה, חוויית העבודה עם ליאל, שמתמודד עם לקויות למידה, הייתה מספקת מאוד, והסיפוק הזה הוביל אותה להחלטה להמשיך במסלול חינוך מיוחד דרך התואר הראשון.
שם, כאמור, בפרויקט פר”ח, היא פגשה למרבה הפתעתה את ליעד, אחיו התאום (אז בן 12), המאובחן אף הוא עם לקויות למידה ולומד בחינוך מיוחד. “לא ברור לי אם זה צירוף מקרים או גורל”, היא אומרת בשיחה עם “שווים”. “מה שבטוח זה שהחיים הובילו אותי פעמיים אל אותה משפחה. ממש לא ציפיתי שאקבל את ליעד. הוא בכלל רצה חונך ולא חונכת, מכיוון שהיה חסר ביטחון וקצת ביישן, אבל אז אני הגעתי”.
פר”ח של תוכנית
פר”ח היא תוכנית לאומית המערבת אלפי סטודנטים בפעילות של חונכות לילדים הזקוקים לעזרה לימודית ורגשית. החונך מעניק לילד תשומת לב אישית, טיפוח ומודל חיובי לחיקוי, ובכך מסייע לו לממש את הפוטנציאל הגלום בו, לפתח הערכה עצמית חיובית ולשגשג. התוכנית, שהוקמה ב-1974, נולדה ביוזמתו של ד״ר רוני עטר, שהיה אז דוקטורנט במכון ויצמן, ובתמיכתו של פרופ’ חיים הררי מהמכון.
******************************************************
מספר מלגאי הפיס הפועלים במסגרת פר”ח גדל בשנה האחרונה, למרות משבר הקורונה. הם מקבלים מלגה גבוהה יותר, ותרומתם לבני הנוער ולילדים חשובה במיוחד לנוכח קשיי התקופה
*****************************************************
בזכות פר”ח, 50 אלף ילדים וצעירים נהנים מדי שנה משירותי חונכות, ומתחילת התוכנית כבר השתתפו בה למעלה מ-2 מיליון אנשים. 23 אלף צעירים חונכים מדי שנה ילדים מקריית שמונה ועד אילת, כאשר כיום מקיף הפרויקט כ-12% מהסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל ורבבות ילדים הזקוקים לכך. חונכי וחניכי פר”ח מגיעים מכל זרמי החברה הישראלית, יהודים וערבים, דתיים וחילונים, והוא נחשב לפרויקט החונכות הגדול מסוגו בעולם, המספק השראה למפעלי חונכות דומים בכ-20 מדינות בעולם.
32 אלף מלגאים בתוכנית של מפעל הפיס והרשויות המקומיות
חלק מהסטודנטים בפר”ח, כמו ספיר, עושים את הפרויקט במשולב עם מלגה ממפעל הפיס, מרכז השלטון המקומי ומרכז המועצות האזוריות. מלגת הבסיס של הפיס והרשויות המקומיות עומדת על 10,000 שקל בשנה, חציה מגיע מהפיס וחציה מהרשות המקומית. חוץ מ-10,000 שקל אלה, מלגאי פר”ח זוכים לתוספת מסוימת למלגה.
בתוכנית המלגות הכללית של הפיס והרשויות, כולל פר”ח, נטלו חלק בשנה האחרונה 32 אלף סטודנטים. התוכנית פועלת ב-230 רשויות מקומיות ברחבי הארץ. בתמורה למלגה של 10,000 שקל בשנה הסטודנטים נותנים לקהילה 140 שעות של מעורבות חברתית, וכך מסייעים לרשויות המקומיות בכל מישורי החיים.
התחומים בהם פועלים הסטודנטים רבים ומגוונים, וכוללים סיוע לקשישים, עזרה לניצולי שואה, תמיכה במשפחות רווחה, עזרה לנוער בסיכון ועוד. מספר מלגאי הפיס הפועלים במסגרת פר”ח גדל בשנה האחרונה, למרות משבר הקורונה, ותרומתם לבני הנוער ולילדים חשובה במיוחד לנוכח קשיי התקופה. כך למשל, ילדים רבים ללא אמצעים דיגיטליים או ללא אוריינות דיגיטלית מצאו את עצמם מאחור ובפיגור אל מול רוב חברי כיתתם, והודות לסיוע של חונכי פר”ח-פיס ניתן היה לצמצם את הפערים ולסייע לילדים ולבני הנוער הללו.
לא הלך חלק בהתחלה
ובחזרה לספיר. כסייעת מנוסה היא הכינה את עצמה היטב למפגש הפר”ח הראשון שלה עם ליעד. “יצרתי משחק נחמד שהכנתי בעצמי בבית, ולאט לאט פתחתי אותו אליי”, היא מספרת. “הוא הראה לי איפה הוא גר, לקח אותי לחוות הסוסים במושב שלו, והראה לי את הטרקטורון שהוא כל כך אוהב. עם הזמן הוא התחיל לסמוך עליי יותר ויותר, והפכתי להיות ממש חברה שלו”.
אבל לא הכל הלך חלק בהתחלה. ליעד סבל מהתקפי זעם, ולעיתים היה מתרגז ומפוצץ את המפגש, מסתגר בחדרו ומסרב לראות את ספיר. היא, מצידה, לא התייאשה והמשיכה להגיע לביתו, עד שלאט לאט האלימות פחתה וההתקפים פסקו. “הפכתי להיות הפר”ח של שני התאומים וחיברתי ביניהם”, היא אומרת. “לקחתי אותם יחד עם בן זוגי לפעילויות משותפות כמו סרטים, באולינג ומסעדות. הכרתי להם את האחייניות שלי, שהן בנות גילם, ועשינו הכל ביחד. חיזקתי את ליעד ותמכתי בו. הסברתי לו שאף אחד לא מושלם, וכולם לומדים מטעויות כל הזמן, ובעיקר כולם שווים. טיפחתי את הביטחון האישי שלו, שהיה נמוך מאוד, כי הוא תמיד פחד ששופטים אותו עוד לפני שמכירים אותו”.
ביום הולדתו ה-12 ליעד חשש שלא יהיה מי שיחגוג לו, אבל לספיר היו תוכניות אחרות. היא אירגנה עם אמו מסיבת הפתעה עם הרבה חברים, לקחה את התאומים ליום כיף בקולנוע והגיעה עם עוגת יום הולדת ובלונים – כך שהיום הזה הפך לבלתי נשכח עבורו ועבור אחיו ליאל. גם היום, כשהיא כבר לא החונכת שלו, הקשר עם ליעד נמשך. גם המשפחות התחברו. השבוע ליוותה ספיר את ליעד וליאל בעלייה לתורה לרגל בר המצווה שלהם, והיא תמיד נשארת בקשר.
“ראיתי בליעד את עצמי”
כששואלים אותה איך התמודדה עם ההתפרצויות וההתנגדויות של ליעד, היא עונה שגמישות היא מילת המפתח. “קיימתי איתו הרבה שיחות, פעילויות מעניינות שסוחפות אותו, והכי חשוב – תמיד דיברתי איתו בגובה העיניים. זרמתי איתו ברוב הפעמים, ויחד עם זאת עדיין אני הובלתי את המהלכים וקבעתי. בסך הכל לא היו משברים קשים מאוד לאורך הדרך, ונהנינו להיפגש ולהיות ביחד. כן, היו מספר פעמים שהוא לא רצה לפגוש אותי כי הוא רצה ללכת לחברים ולשחק, אז השתדלתי לזרום איתו בדברים מסוימים ולהמציא את הגלגל כל פעם מחדש כדי שיהיה לו מעניין איתי”.
גם בנושא שיעורי הבית, היא מספרת, הייתה צריכה להפגין גמישות. “היו כמה פעמים שהוא לא רצה להכין שיעורים, אז קבעתי איתו שלא נשב באותו יום אלא נמצא יום אחר לעשות אותם. עבדתי איתו בעיקר על להרים לו את הביטחון ולשמח אותו. צריך פחות להתנגח ולעשות דווקא, אלא למצוא את הזמן הנכון עבור הילדים ולפתח להם את העצמאות. חשוב מאוד להקשיב ללב”.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
על העבודה המשותפת עם שני התאומים היא מספרת: “הכרתי את שניהם ותמיד התייחסתי אליהם באהבה. יחד עם זאת, כשליאל רצה להיות איתי הסברתי לו שזה הזמן של ליעד עכשיו, ושאני החונכת שלו בסופו של דבר. שיתפתי בכוונה את ליאל ובני המשפחה כי רציתי שהם יהיו ביחד ויחוו חוויות שונות. אני חושבת שבדיעבד זה עשה רק טוב לקשר שלהם”.
הרגישות יוצאת הדופן שלה לליעד ולליאל מובנת קצת יותר כאשר ספיר משתפת בחוויה אישית לא פשוטה שהיא עצמה עברה. “בגיל 18, לפני החונכות, כשהייתי בשירות לאומי, חוויתי משבר נפשי קשה מאוד”, היא מספרת. “משום מקום התחלתי לחוות התקפים, הזיות, ובעיקר דיברתי הרבה שטויות. גם בימים אלה אני עדיין מתאוששת מזה, ועד היום אני מטפלת בעצמי. לא הייתי מאחלת לאף אדם לעבור את זה. קיבלתי המון תמיכה מהמשפחה ומחבריי הקרובים, ולשמחתי היום אני במקום אחר. פר”ח תרם לי המון ונתן לי הרבה כלים להתמודד, גם עם עצמי. הרבה פעמים ובהרבה סיטואציות ראיתי בליעד את עצמי. אני אומרת את זה בפה מלא”.
“אני מרגישה שהיא אימצה את הבנים שלי”
שרית, אמא של ליעד וליאל, אומרת שהיא מודה כל יום על החיבור בין ספיר למשפחה. “ספיר מדהימה”, היא מפרגנת, “מתחילת הדרך היא הפכה להיות חלק מהבית שלנו. היא הייתה חונכת של שניהם, וזה פשוט מדהים. התחננתי שהיא תהיה גם השנה אצלנו, אבל לצערי זה לא התאפשר. כמובן שאנחנו עדיין בקשר”.
לטקס ההצטיינות של ספיר בפר”ח שרית הגיעה יחד עם הילדים. “אני גאה בה שהיא קיבלה תעודת הצטיינות”, היא אומרת. “היינו בטקס והתרגשתי מאוד. הבן שלי כבר מחכה שהיא תחזור לעבוד איתו, וכולנו יחד מחכים לחתונה שלה עם בן הזוג שלה. לא ראיתי חונכת כזאת אף פעם. היא תמיד תורמת ויוזמת, יש לה לב טוב. אני מרגישה שהיא אימצה את הבנים שלי. אנחנו בקשרים גם עם המשפחה שלה, הפכנו ממש למשפחה אחת גדולה”.
היום יש לספיר אתגר חדש. במהלך שנה ב’ היא חונכת בפר”ח נערה בת 17 עם לקויות למידה. “אני שם כדי לעזור לה. המטרה שלי היא לתת לה כמה שאני יכולה ולהגשים את המטרה הגדולה שלי להיות מורה בחינוך המיוחד. לאילו גילאים? אני מעדיפה להיות מורה של כיתות א’-ב’, אבל בזכות החניכה שלי עכשיו אני אומרת לעצמי שאולי עדיף לי עם הגילאים הבוגרים יותר. אני עדיין מתלבטת”.
אם אתם סטודנטים ושואלים את עצמכם האם להצטרף לפר”ח, היא ממליצה בחום. “זה שינה לי את החיים. החיבור עם הילד והמשפחה הוא מדהים ועמוק. אני מודה למפעל הפיס על התמיכה הגדולה שקיבלתי בפר”ח, ושאני מקבלת גם היום. אני מרגישה שאני מגשימה את החלומות שלי ובונה לעצמי את חיי”.
* הכתבה במסגרת שיתוף פעולה עם מפעל הפיס
