סגן שר הבריאות יואב קיש: “העברתי אותך לטיפול אצל העוזר שלי, אני מצטער, זה מה שאני יכול לעשות. שמעתי, העברתי לטיפול. תשלח מכתב שהוא לא מטפל ותכתב אותי. יש לי יועץ באופן מיוחד שמטפל בנושאים אלה, שלום לך”.
ח”כ אופיר סופר, חבר ועדת הבריאות בכנסת: “עצרתי את הטיפול בפנייה, אין לי מה לעשות איתה, אין לי יכולת לטפל בזה. אני חבר הוועדה, אני לא אמור לטפל בכל החולים בארץ”.
ח”כ חיים כץ, יו”ר ועדת הבריאות: “תפנה למרינה, למה אתה פונה אליי? אז מה אם אני יו”ר הועדה? תפנה למרינה, לאחראית על הוועדות, שיהיה לך יום טוב”.
ח”כ מיקי זוהר, יו”ר סיעת הליכוד: “לצערי הרב לא יכולים לסייע בנושא, הסיפור שם גמור. הרבה אנשים שניסו להתערב לא הצליחו, בדקו את זה. ניסיתי ועשיתי כל מאמץ, אבל שר הבריאות לא מעוניין להיפגש איתך. מקווה שיהיו בשורות טובות”.
בייאושה, אחרי תקופה ממושכת של הזנחה מצד קופת חולים כללית ומשרד הבריאות, משפחת כהן מאזור המרכז (שם בדוי – השם האמיתי שמור במערכת) החלה לפנות לנבחרי ציבור כדי שיושיטו לה יד. חברי כנסת, שרים, עוזרי שרים, כל מי שחשבו שיכול וירצה לעזור. חלק מהנבחרים הבטיחו לסייע, אבל במציאות דבר לא נעשה; אחרים אפילו לא טרחו לעשות מאמץ. כאשר בני המשפחה ניסו לברר איתם איפה עומדים הדברים, הם נענו פעמים רבות בחוסר סבלנות, לעיתים עד כדי טריקת טלפון. ערב הבחירות לכנסת ה-24 נראה שמועמדים שמבטיחים מעל כל במה לדאוג לאזרח הקטן, לחלשים ולנכים, בעיקר מפזרים הבטחות סרק.
“בשבי” 5 שנים
יעקב כהן (שם בדוי), בן 41, נמצא ”בשבי” כבר יותר מ-5 שנים. הוא משותק, לא יכול לזוז, לדבר וגם לראות כמו שצריך. יעקב היה אדם בריא עם עבודה מסודרת, אך חייו השתנו מהקצה לקצה בשל הליך רפואי שהסתבך. מאז, הוא נמצא במצב סיעודי מורכב, ולטענת משפחתו אינו מקבל את הטיפול הרפואי והשיקומי לו הוא זקוק מקופת חולים כללית, בה הוא מבוטח.
הוא משותק ברוב חלקי גופו, ניזון באמצעות צינורית זונדה ומחובר למוניטור 24/7. הוא ישן בסלון של בית הוריו, שם מוצבת המיטה הסיעודית שקיבל ממשרד הבריאות. לדברי בני המשפחה, המיטה אינה מתאימה למצבו, ועקב כך נדרש מנוף מיוחד כדי לשאת את משקלו הכבד ולהעביר אותו לכיסא הגלגלים המיוחד שלו.
עם המשפחה הוא מצליח לתקשר רק באמצעות קולות שהוא משמיע. הוא סובל מכאבים עזים על בסיס יומי, הנובעים לדברי המשפחה מהיעדר טיפול משקם, שיכול היה להקל על הכאב ועל מצבו הגופני והרגשי. “זו לא התמודדות פשוטה”, מספר אחיו ליאור לאתר “שווים”. “זה מצב מתסכל לראות שאחיך סובל וצועק מכאבים, ואתה לא יודע איך לעזור לו כי הוא לא יכול לדבר”.
הוריו של יעקב כבר אינם אנשים צעירים, וליאור נוכח הרבה בבית ילדותו כדי לעזור. “אנחנו מקדישים את מרבית זמננו לטפל באחי ולסעוד אותו”, הוא אומר. “הטיפול בו מצריך משאבים כספיים רבים, ואנחנו מתקשים לקחת מטפל שיעזור לו בשל העלות הכלכלית הגבוהה. הוא במצב נכות של 100% ומקבל כ-3,700 שקל בחודש. איך מהסכום הזה אנחנו אמורים לממן לו מטפל? לפי כל הגורמים המקצועיים, הוא זקוק אפילו לשני מטפלים”.
בלי טיפולים משקמים, בלי ביקורי רופאים מומחים
בתשובה לשאלה מדוע הם לא מעבירים אותו למוסד סיעודי, עונה ליאור שמצבו של יעקב מורכב מדי עבור מוסדות כאלה. “אחי לא היה שורד בשהות במוסד כזה”, הוא אומר. “עשינו בדיקות מקיפות לפני שקיבלנו את ההחלטה הלא קלה להעביר אותו לטיפול בבית. במוסדות האלה אין את הציוד המתאים בשבילו, ובנוסף אחי זקוק לטיפול אישי צמוד.
“רק לדוגמה, אנחנו מחליפים לו מדי יום כעשרה חיתולים. בבית חולים ובמוסדות סיעודיים מחליפים רק שלוש פעמים ביום. אם אחי זקוק לעזרה, תמיד יהיה בבית מי שיסייע לו באופן מיידי, לעומת מוסד סיעודי, שם אחות אחת מטפלת בהרבה מאוד חולים ולא יכולה לתת מענה אישי. גם כשבדקנו את המוסד היקר ביותר ושמנו בצד את השיקולים הכלכליים, לא מצאנו מענה מתאים לחולה במצבו. הוא מקבל מאיתנו בבית את הטיפול הכי טוב שאנחנו יכולים לתת לו. בכל מקרה, הוויכוח הוא לא היכן הוא ישהה, אלא חוסר הטיפול בו מצד הקופה ומשרד הבריאות”.
ליאור טוען כי הבקשות החוזרות ונשנות של המשפחה לקבל טיפול שיקומי מהקופה, נופלות על אוזניים ערלות, אף על פי שיש בידם ממצאים המעידים על פוטנציאל שיקומי אצל יעקב. “במקום להקל על המצב של אחי, קופת חולים כללית פשוט שמה לו רגליים ומונעת ממנו בכוח לקבל את הטיפולים שהוא זכאי להם לפי החוק: פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וקלינאית תקשורת”, הוא מפרט. “עקב חוסר הטיפול נגרם לו נזק פיזי. הידיים והרגליים שלו התעקמו בגלל זה. בנוסף, הקופה מסרבת שיבקרו אותו רופאים מקצועיים כגון רופא עיניים, רופא עור, אורתופד ורופאים נוספים. איפה זה נשמע הגיוני שאדם במצבו לא יהיה במעקב של רופאים? אנחנו לא מבקשים משהו אקסטרה, אלא רק מה שמגיע לו על פי החוק”.
על האפשרות שיעקב יקבל את הטיפולים מחוץ לבית, אומר ליאור כי היא לא באמת קיימת: “מדובר על הליך יקר ומסוכן, ובעיקר זה טרטור גדול לעשות את הבדיקות בצורה הזו. לצערי, לקופת החולים אין שום רגישות לאנשים במצב הזה. הנושא בכלל לא מעניין אותם”.
אכזבה גדולה גם ממשרד הבריאות
לאחר שלא קיבלה מענה בקופה, פנתה המשפחה למשרד הבריאות, אך לטענת ליאור גם שם נחלה אכזבה: “פנינו למזכירת המשרד לברר את סטטוס הטיפול, וזכינו בכל פעם לניתוק טלפוני; פנינו לראש המטה של השר יולי אדלשטיין, והוא טען בשלב כלשהו שהוא לא מטפל יותר בנושא; פנינו לעוזרת שר הבריאות, שהבטיחה לבדוק את הדברים ולא טרחה לחזור; פנינו לסגן שר הבריאות, ח”כ יואב קיש, שאמר שהוא מעביר את הטיפול ליועץ שלו, ואחרי שהיועץ לא נתן מענה ופנינו לשר בשנית, גם הוא ניתק את הטלפון”.
הטיפולים השיקומיים הם לא הבעיה היחידה. לטענת ליאור, כבר זמן רב שיעקב זכאי לעמידון, מתקן המאפשר להעמיד באופן יציב את מי שאין להם יכולת, ומסייע בשיקום פיזי, בשיווי משקל ובמניעת פצעי לחץ, “אבל במשרד הבריאות מתנים את קבלתו בבדיקה שהוא אינו מסוגל לבצע. כל הגורמים שולחים אותנו לגברת נילי חיון דיקמן, נציבת קבילות הציבור לחוק ביטוח בריאות ממלכתי במשרד הבריאות, והיא מונעת מיעקב לקבל את העמידון”.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
התחושה, אומרים במשפחה, היא של אטימות מוחלטת מצד כל הגורמים. “אין להם מושג או עניין לגבי אנשים נכים”, טוען ליאור, “אותה נציבה שנמצאת במערכת שנים רבות מונעת מאחי ביד גסה לקבל את המגיע לו על פי חוק. במקום לפתור את הבעיות, היא רק מעכבת ומערימה קשיים”.
“אלפים זוכים ליחס משפיל מהממסד”
כדי לפתור את הפלונטר הלא נגמר ביקשה המשפחה להיפגש עם שר הבריאות יולי אדלשטיין, אך השר לא שיתף פעולה עם הבקשה. חיזוק לכך הגיע משיחה שניהל ליאור עם יו”ר סיעת הליכוד, ח”כ מיקי זוהר, שדווקא ניסה לעזור, אך ללא הצלחה, ואישש בפניו את הסירוב של אדלשטיין לתת למשפחה עזרה.
בשלב הזה, מתוך תחושת ייאוש, פנו בני המשפחה לחברי כנסת שונים, כל מי שרק יכול לחלץ אותם מהמצב הזה. “פנינו ללא מעט ח”כים, גם כאלה שמציגים את עצמם בכל אמצעי התקשורת כ’חברתיים'”, מספר ליאור, “אבל תוך כדי אתה מתחיל להבין שכאשר אזרח רגיל פונה אליהם לקבל עזרה, הגישה שלהם שונה לחלוטין. זכינו מהם וגם מעוזריהם ליחס שמאוד לא מכבד את מעמדם ותפקידם כאנשי ציבור”.
ליאור סבור שלא מדובר פה במקרה יחיד, ויש עוד רבים במצב של אחיו שלא זוכים לטיפול הראוי. “יש אלפי מרותקי בית כמו יעקב ועוד מאות אלפי נכים שזוכים מדי יום ליחס משפיל מצד הממסד, שרים וח”כים שאמורים לשרת אותנו, האזרחים. רק באמצעות הפצה של הסיפור שלנו יוכל להיות סוף טוב לסיפור של אחי. זה כל מה שאני מבקש עבורו”.
תגובות
בקופת חולים כללית סירבו להגיב וגילגלו את האחריות למשרד הבריאות.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: “נציבות קבילות הציבור היא הגוף המסייע לציבור במימוש זכויות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ”ד – 1994 (להלן – “החוק”). על פי סעיף 45 לחוק, כל תושב מדינת ישראל רשאי להגיש תלונה נגד קופת חולים, נותן שירותים שלה, עובד מעובדיה או כל מי שפועל מטעמה, בכל הקשור למילוי תפקידיהם לפי החוק. מטבע הדברים, והיות שמדובר בעניינים אישיים ורפואיים של המטופל, אין באפשרותנו להעביר מידע אישי ורפואי ללא ייפוי כוח מתאים. בכלליות, נוכל לציין כי משפחתו של האזרח פנתה לנציבות במספר עניינים, וכן פנתה לגורמים נוספים במשרד, והנציבות יחד עם גורמי המקצוע התערבו לצורך מימוש הזכויות בכל אחד מהנושאים. חלק מהסוגיות עדיין פתוחות ולא נפתרו, אך אנו עומדים לרשות המשפחה להמשך הטיפול בהם”.
ח”כ אופיר סופר מסר בתגובה: “בכל שבוע אני וצוות לשכתי מקבלים מספר פניות לא מבוטל בבקשה לעזרה, וכנציג ציבור אני משתדל לסייע ולהשיב לכולם (כולל היום כשטיפלתי בשלוש פניות שונות). כך היה גם עם פנייה זו. בן המשפחה פנה ללשכתי בבקשה לסייע לו. עם קבלת הפנייה שוחחתי איתו, שמעתי את סיפורו הפרטי באופן ישיר, ולאחר מכן העברתי את פנייתו לגורמים במשרד הבריאות, ואף שוחחתי עם לשכת השר מספר פעמים במטרה לסייע לו. לצערי, התשובה ממשרד הבריאות הייתה שלילית”.
מיתר השרים וחברי הכנסת לא נמסרה תגובה, למרות פניותינו.
