
השנה, בשונה מבעבר, בימת טקס האוסקר ה-93, שיתקיים בלילה שבין יום ראשון לשני, תהיה נגישה. זה לא מקרי: שני מועמדים לפרס הכי יוקרתי בעולם הקולנוע יזדקקו לזה, אם יזכו: ג’ים לברכט, מפיק שותף וכוכב הסרט “Crip Camp”, המועמד בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר (מתנייד בכיסא גלגלים); ורוברט טרנגו, הכוכב החירש-עיוור של הסרט “Feeling Through”, המועמד בקטגוריית הסרט הקצר.
יחד איתם מועמד הסרט “Sound of Metal”, המספר את סיפורו של מתופף רוק מטאל שהולך ומאבד את שמיעתו, לשישה פרסים, כולל הסרט הטוב ביותר. “Sound of Metal” קיבל שבחים רבים על הדרך האותנטית שבה הוא מציג את עולם החירשים, וכן על השימוש בשחקנים חירשים בתפקידי משנה. מצד שני, הוא זכה גם לביקורת מצד קהילת לקויי השמיעה, על כך שמפיקי הסרט בחרו דווקא בשחקן שומע (ריז אחמד) לגלם את הדמות הראשית.
אחד משחקני המשנה בסרט הוא פול ראסי, בן להורים חירשים, המועמד לאוסקר בקטגוריה זו. ראסי, המגלם מנהיג של בית לחירשים מכורים, אומר כי “זה חידוש לראות בקולנוע אנשים חירשים ככאלה שיש להם את אותם אתגרים ואותם מסעות כמו אנשים רגילים”.
על הביקורת מצד קהילת החירשים נגד הבחירה באדם שומע לתפקיד הראשי, הוא אומר כי הוא מבין אותה, “אבל יותר חירשים אהבו את הסרט מאשר לא אהבו”. לגבי הסיכוי להמשך השילוב של שחקנים עם מוגבלות בתעשייה, הוא נשמע אופטימי. “אתם הולכים לראות יותר הכללה בליהוקים בהוליווד”, הוא משוכנע. “אתם הולכים לראות הרבה יותר אנשים בעלי יכולת שונה, אנשים שמשתמשים בכיסאות גלגלים, עיוורים וחירשים. יהיו הרבה יותר גיבורים כאלה”.

הסרט הדוקומנטרי “Crip Camp”, ככל הנראה המהפכני מבין השלושה, מספר את סיפורו של מחנה קיץ בניו יורק של 1971, שיועד לבני נוער עם מוגבלות, ותואר כ”מחנה משוחרר וחופשי”. הסרט מתמקד בחניכים שהשתתפו בו והפכו בהמשך לפעילים למען זכויות אנשים עם מוגבלות ולמען נגישות, ובהם המפיק-כוכב לברכט.
לברכט, המתנייד כאמור בכיסא גלגלים, נולד עם ספינה ביפידה (בעברית “שדרה שסועה”), פגם המתפתח אצל עוברים, פוגע בעמוד השדרה, ועשוי לגרום לפגיעה מוטורית קשה. “תמיד ראיתי את הבמה של האוסקר עם המדרגות כסמל לכך שהמארגנים לא מצפים שאנשים עם בעיות ניידות יהיו מועמדים או יזכו בפרס”, הוא אומר.

את הסרט הקצר “Feeling Through” הפיקה בפועל מרלי מטלין, השחקנית החירשת היחידה שזכתה עד כה באוסקר (על תפקידה בסרט “ילדים חורגים לאלוהים”). אחת הדמויות הראשיות בסרט היא אדם חירש-עיוור, המגולם על ידי השחקן החירש-עיוור רוברט טרנגו. “אני חושב שהמטרה כאן בין השאר היא להקל על הפחד”, אומר טרנגו (באמצעות מתרגם), “בעצם לפתוח את הדלתות לשחקנים עם מוגבלויות כדי שהמנהלים בתעשייה לא יסתכלו רק על היכולת שלנו לשמוע או לראות. עיוור או חירש-עיוור או כל אדם עם מוגבלות הוא חלק מהעולם ויכול להיות חלק מהסרטים האלה”.
“הגיע הזמן שאנשים יכירו בכך שהמגוון צריך לכלול נכים, חירשים-עיוורים וקהילה חירשת”, אומרת מטלין, גם היא באמצעות מתרגם. “אני מקווה שזה לא יקרה רק השנה, אלא שהמגמה תימשך”. לברכט הוסיף: “אם רק נבין שהסיפורים סביב מוגבלות אינם רק על התגברות על מצוקה או טרגדיה, אז נוכל לראות סוג של התחלה של תור זהב, שבו סוף סוף אנשים עם מוגבלות יראו את חייהם האמיתיים”.

לאורך שנים אנשים עם מוגבלות הם בין הקבוצות הכי פחות מיוצגות בקולנוע ובטלוויזיה. לפי דוח שיצא בשנה שעברה בארה”ב, רק 2.3% מכלל הדמויות המדברות במאה הסרטים המרוויחים ביותר ב-2019 תוארו עם מוגבלות, ועוד הרבה פחות גולמו על ידי שחקן או שחקנית עם מוגבלות.
עכשיו מקווים בקהילת האנשים עם מוגבלויות באמריקה, שרגע האוסקר המיוחד שלהם השנה יהפוך לזרז עבור הוליווד להפסיק להשתמש בנכים רק כמקורות השראה, אובייקטים של רחמים, או נבלים מעוותים.