מכל סדרות הטלוויזיה שמכריזות שהן עוסקות בספקטרום האוטיסטי, ומציגות לצופה מפרט של מאפיינים ״מהספר״, אחת, בלתי מוגדרת או מאופיינת, עושה את העבודה שלשמה התכנסנו: שילוב אוטיסטים בחברה. לצפייה ב״מפקדת״, עמוד דום.
אהבתי את הדמות הזו מהפרק הראשון של הסדרה. נועה לוויתן, המפקדת בעל-כורחה של פלוגת טירוניות בעייתיות בסדרה של ״כאן 11״, נראתה לי מוכרת מהחיים. מיד החלטתי, שהיא חברה. יש לי חברים אהובים דומים לה. היא מתקשה להבין קודים חברתיים, הבעות הפנים שלה לא תמיד מובנות לזולת. היא לא מבינה בדיחות. לא היו לה קשרי חברות משמעותיים בעבר. היא דבקה באות הכתובה, בהוראות ובקלסרים, בהנחיות כתובות ובמניפסטים על ערכי צה״ל. בקצרה: נועה היא על הרצף האוטיסטי, בתפקוד גבוה. בעבר היינו מכנים אותה: אישה אספרגרית.
כן, לעיתים נראה שהתסריטאים שאלו את עצמם כיצד ניתן לבנות את הפרדוקס הכי דרמטי והכי מופרך בישראל. אספרגרית? יש. צה״ל? חי וקיים. מכשיר גם אוכלוסיות קשות יותר לשירות כחלק מתפקידו החברתי. טוב, אז איפה נזרוק את הגיבורה שלנו? לשם. ובתפקיד פיקודי. שאפתני, אבל לא בלתי אפשרי. אפשרי ששירתו אנשים אוטיסטים בצה״ל לפני כן. לאו דווקא בתפקידים תומכי לחימה במחסנים. ייתכן שהם היו אוטיסטים בתפקוד מאוד גבוה בתפקיד אחר. הנתון הלא ברור הוא: כיצד הסתדרו אותם אוטיסטים, מאובחנים ולא מאובחנים, עם סביבתם. אם התפקיד חייב עבודה במשרד עם מגע חברתי מינימלי – ניחא, אבל חיכוך אינטנסיבי, דקה אחר דקה, עם קבוצות גדולות של אנשים? זה סיוט לאוטיסט. טוב, אז נעשה אותה מפקדת.
היופי בסדרה הוא שלנועה אין אבחון רשמי. היא לא מוגדרת ומתויגת, למעט מאפיין אחד: ״לא עברה את המבחן הסוציומטרי בקורס קצינות״. זה לא מפתיע. אוטיסטים מכנים לא-אוטיסטים: ״נ”טים״, קיצור ל-״נוירוטיפיקלים״. הנוירוטיפיקל רואה, שומע, חווה דברים בצורה רגילה. דומה לזולת שלידו. מדבר תקני. מגיב באופן חברותי, כפי שלמד בקלות ובאופן ספונטני מגיל צעיר.
מה הסיכוי שנ״ט ישפוט אוטיסט בכלים של נ״ט וימצא אותו זכאי? אפסי. ובכן, חברותיה לקורס של נועה חשבו שהיא סוציומטית. לפני כן, חבריה בבית ספר לעגו לה שהיא ״מוזרה״.
אף על פי כן, אין ראויה ממנה להיות מפקדת. היא אספיגירל לתפארת. ״אספיגירל״ הוא מונח שטבעה רודי סיימון, והוא מתאר, לצד הקושי שבחוויית האישה האספרגרית, את החוזקות והמעלות שבה. נועה ממוקדת מטרה, בעלת יכולת ריכוז גבוהה, מסורה, יעילה.
הכי חשוב: היא משנה את המערכת מתוך ערכי השיטה עצמה. נועה מגיעה לבסיס שבו שוררת משמעת נוקשה בכל הדרגים (המפקדים והטירוניות), לצד הפקרות משתוללת לא פחות, בדיוק באותם דרגים. האופי האנטי-ממסדי של הטירוניות יוצר מצבי אנרכיה שלמערכת קשה להתמודד איתם, אז המערכת פיתחה תגובת נגד שהיא: התעלמות, כסת״ח (אי לקיחת אחריות), עיגול פינות. כשהמערכת מתנערת מרבצה, התוצאה קיצונית לא פחות: נוקשות בדיבור ובענישה. זו מערכת שפועלת לגמרי באופן פורמלי. רק מקפידה שהצורה הסופית תיראה כאילו היא בסדר. המערכת הזו מותשת מדי בשביל לשמור על מהות. נועה, לעומת זאת, מגלה אומץ אישי ופיקודי, קשובה למ״כיות ולחיילות, חשוב לה שפקודותיה יצמחו ויגדלו להיות נשים שמתפקדות באופן מודע וערכי במערכת.
נועה לא מבינה שהמערכת מעדיפה להתנהל בצורה עקומה. היא לא מסוגלת להתנהל ככה. עד לרגע האחרון בסדרה היא לא מבינה את קריצת העין בין אנשי הצוות. מפקדת הבסיס שלה מתעצבנת כשהיא מבקשת ״להתפטר״ כי לא תיפקדה היטב, לדעתה. היא מודיעה לה שאיש שם אינו טוב בתפקידו, וזו לא סיבה להתפטר. אבל אחת מהמ״כיות של נועה מאמצת את הדוגמה האישית שלה ומודיעה לטירונית שלא תסחט ממנה באיומים המלצה לקורס מ״כיות, כי הטירונית לא ראויה להיות מפקדת בצה״ל.
הסדרה הזו תשנה את עולם המושגים שלנו. היא כבר משנה. האנטי-גיבורה שלה היא גיבורה אמיתית, שמעוררת הערכה, חיבה והזדהות. והיא אוטיסטית. אלונה סער, שמגלמת אותה, עושה את מה שמערכות השלטון לא מצליחות לעשות: לגרום לצופה לרצות להיות חבר של נועה.
