מה עוזרים לילד שלי הטיפולים בגן אם אין מטפלים שייתנו אותם?

מאת רון נוטקין

אני כועס. מאוד. זה סיפור ארוך, אבל תהיו איתי.

עידו בן 5. על הרצף האוטיסטי. בספטמבר יתחיל שנה שלישית במסגרת גן תקשורת בחינוך המיוחד. בגני התקשורת יש מערך טיפולים שמופעל על ידי עמותות (אלו”ט, העמותה לילדים בסיכון). 18 החודשים האחרונים היו קשים לכולם ללא ספק. אבל לילדים המיוחדים על אחת כמה וכמה. אשים בצד את השנה הראשונה של הקורונה ואתעכב על השנה שהסתיימה זה עתה.

לא בכל הגנים יש את הסל המקדם של העמותה. יש גנים שיש טיפול אחד. יש גנים שיש ארבעה וכו’. בגן של הבן שלי היו ארבעה טיפולים: קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, מטפלת רגשית ומנתחת התנהגות. והנה מגיעה הבעיה. שלוש מארבע מטפלות יצאו לחופשות לידה. וזה בסדר. המרפאה בעיסוק – חצי שנה. המטפלת הרגשית – חמישה חודשים. מנתחת ההתנהגות – כמעט 4 חודשים.

הכל בסדר. בברכת מזל טוב. הבעיה היא שאין מחליפות. אין. הבן שלי לצורך העניין היה ללא טיפול ריפוי בעיסוק במשך חצי שנה. ללא טיפול רגשי במשך חמישה חודשים וללא מנתחת התנהגות כמעט ארבעה חודשים. למה אין תחליף? כי אין מספיק מטפלות. אין מספיק תקנים. אין מספיק תקציב.

ביקשתי מהעמותה לילדים בסיכון החזר כספי על היעדרויות המטפלות. אסביר: לפי החוק, כדי לקבל טיפולים פרטיים בהחזרים מקופת חולים צריך לוותר על כל הסל הטיפולי בגן. לא על טיפול אחד. על כל הטיפולים בגן. אז כך נוצר המצב שעל הנייר יש טיפולים בגן, אבל בפועל אין כי מטפלות יוצאות לחופשת לידה ואין תחליף, ובמקביל אי אפשר לצאת לטיפולים פרטיים בהחזרים. אז למי שיש כסף – יוצא לטיפול פרטי ומשלם (אנחנו עושים את זה מהיום הראשון של האבחון, כל שקל שווה את זה) ולמי שאין – אין.

ובחזרה לבקשה להחזר כספי. 8,300 שקל זה הסכום ששילמנו בתחילת השנה על הסל הטיפולי בגן. מתוכו, קיבלנו החזר של כ-1,400 שקל על סגרים, בידודים וימי חוסר של מטפלות (ימי חופש, מחלה). על היעדרות המטפלות בשל חופשת לידה במשך חודשים על גבי חודשים – ההחזר היה (תנו בתופים) – כ-800 שקל. קראתם נכון. 800 שקל. הסכום הזה לא מכסה שלושה טיפולים פרטיים בחוץ.

למה הסכום כה נמוך? הסכום שמשלמים לעמותות הוא מסובסד. בסופו של יום, שעת טיפול מתומחרת לפי הסכום הזה ב-11.39 שקלים. 11 שקלים ו-39 אגורות לשעה. מבחינתי, הייתי משלם 15 אלף שקל בשנה. כל עוד יש טיפולים בגן.

איפה הבעיות?

1. יש חוסר מטורף במטפלות. אין מספיק תקנים. אין מספיק תקציב.

2. המדינה לא נותנת פתרונות למצב הזה. מה זה עוזר אם מקבלים טיפולים במחיר מסובסד אבל טיפולים אין? מה עשינו בזה?

פתרונות אפשריים:

1. יש רף גבוה מדי למקצועות הפרא רפואיים. יגידו מי שיגידו שלהוריד את רף הקבלה יביא עימו מטפלים פחות טובים. זה לא בהכרח נכון.

2. לתקצב את המערכת בעוד תקנים. לא מעניין אותי מאיפה יגיע הטיפול. העיקר שיהיה טיפול על ידי איש מקצוע.

3. אם המדינה לא מתקצבת את המערכת, אז שיתכבדו לשנות את החוק. אם אין מחליף למטפלת שיצאה לחופשת לידה – שאותו טיפול יתאפשר בדמות טיפול פרטי עם החזר כספי מקופת החולים. זה מה יש.

******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים

(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************

בסוף, אשתי ואני הורים לילד מקסים. עבודה קשה הביאה להישגים ולהתקדמות מטאורית. אנחנו ניאבק כדי שהילד שלנו יגיע לגיל בגרות ויידע להסתדר בעולם. הבעיה היא שהמדינה שמה רגליים, ודווקא לאוכלוסייה מהמוחלשות ביותר שיש. תתעוררו על עצמכם.