החינוך המיוחד: הגיע הזמן לחשבון נפש של משרד החינוך

כאלף תלמידים נותרו ללא שיבוץ או מסגרת מתאימה לשנת הלימודים. עו"ד מיכאל זץ מאלו"ט חושב שחייב לבוא כאן שינוי

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

מאת עו"ד מיכאל זץ

ערב ראש השנה תשפ"ב, מן הראוי שמשרד החינוך יערוך חשבון נפש באשר למדיניות הטיפול והחינוך של תלמידי החינוך המיוחד בכלל, ותלמידים עם אוטיזם בפרט.

נכון לכתיבת שורות אלה, יותר מ-1,000 תלמידי חינוך מיוחד, ובהם כ-300 על הרצף האוטיסטי, נותרו ללא שיבוץ או מסגרת מתאימה לשנת הלימודים. ההערכה היא שעוד מאות רבות של ילדים עם אוטיזם משובצים למסגרות שאינן מתאימות להם, רחוקות מביתם וללא סל התמיכה שהם זקוקים לו.

למה זה קורה? בעוד שבחינוך הרגיל השיבוצים למוסדות החינוך מתפרסמים כבר בתחילת חודש יולי מדי שנה, בחינוך המיוחד עוד עובדים על פתרונות עד הדקה ה-90. כך קורה שדווקא תלמידים עם אוטיזם, שמעצם האתגרים איתם הם מתמודדים, נדרשים להכנה מותאמת מספיק זמן מראש, נאלצים לא פעם לדעת רק ב-31 באוגוסט (וגם זה לא בטוח) היכן ילמדו, והאם השיבוץ שנבחר עבורם מתאים לצורכיהם.

מזה שנים שאנחנו באלו"ט מתריאים בפני משרד החינוך על העלייה במספר התלמידים עם אוטיזם. למרות זאת, נראה שמערכת החינוך טרם הפנימה זאת, שכן כבר ערב פתיחת השנה רוב גני התקשורת וכיתות התקשורת נמצאים בתפוסה מלאה. המשמעות היא שילדים עם אוטיזם, חלקם בשלב הכי קריטי בהתפתחות שלהם, מעין "חלון הזדמנויות נוירולוגי", יופנו לשילוב פרטני בחינוך הרגיל, גם אם לדעת הוריהם והגורמים המקצועיים זו אינה המסגרת הנכונה עבורם.

המערכת חייבת להשתנות. עו"ד מיכאל זץ, אלו"ט

כך, במקום להעצים את התלמידים האלה, לטפח אותם ולהביא לשיפור ומיצוי יכולותיהם, מערכת החינוך יוצרת במו ידיה פערים, תחושת תסכול עמוק וקושי הן עבור התלמידים והן עבור בני משפחותיהם, שעומדים מולה חסרי ישע.

המחסור במסגרות הייעודיות אינו נובע רק מבעיות בינוי של כיתות, אלא גם ממחסור של צוותים חינוכיים ומטפלים במקצועות הבריאות. כל מי שאמור למעשה להיות המעטפת התומכת והמקדמת של הילדים שלנו, איננו שם עבורם.

המצב לא יותר טוב גם עבור התלמידים המשולבים. תיקון 11 לחוק החינוך המיוחד, שנכנס לתוקפו לפני שלוש שנים, ביקש לעשות שינוי. להביא לשילוב של יותר תלמידים שזכאים לשירותי חינוך מיוחדים במוסדות החינוך הרגילים. אך למרות המטרות המוצהרות של החוק, היישום בשטח נתקל בקשיים רבים, בין השאר, במחסור אדיר של סייעות שילוב. אותן סייעות אשר אמורות להקנות מיומנויות תפקודיות, חברתיות ותקשורתיות לילדים עם אוטיזם, ולסייע בהשתלבותם במסגרת החינוכית.

שרת החינוך יפעת שאשא ביטון. צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

מהנתונים שאספנו באלו"ט מדובר על מחסור של אלפי סייעות שילוב בכל רחבי הארץ. אז איך אפשר בכלל להתחיל לדבר על שילוב כאשר המערכת לא באמת ערוכה לכך ולא מספקת את התשתית הנדרשת לשילוב מיטבי. השילוב, במקום להיות תהליך פדגוגי וחברתי מותאם, הופך, כרגיל במחוזותינו, ובהיעדר מקום בשאר המסגרות – לפלסטר, לברירת מחדל.

******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום "המקצוענים" של שווים

(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************

מערכת החינוך המיוחד חייבת להשתנות. על מנת שלילדים שלנו יהיה סיכוי אמיתי שיאפשר את שילובם במרקם החיים בקהילה ברמת עצמאות מרבית, המענה החינוכי חייב להיות מותאם לרמת התמיכה הנדרשת, לכישורים וליכולות.

זה לא במקרה שהמוגבלות האוטיסטית מוגדרת כספקטרום או קשת, אם תרצו. כל ילד עם אוטיזם נמצא במקום אחר על הרצף, ולכן אין שני ילדים עם אוטיזם שיש להם יכולות זהות או קשיים זהים. אז איך יכול להיות שדווקא להם מציע משרד החינוך מענה חינוכי כל כך גנרי ולא מספק?

הכותב הוא מנהל האגף לקידום זכויות וקשרי ממשל באלו"ט

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

בואו להיות חלק מקהילה של אנשים כמוכם

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של "שווים"

קראו עוד בשווים

Avatar

מערכת שווים

גלילה לראש העמוד

בואו להיות חלק מהקהילה שלנו

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של ״שווים״