fbpx

“כלב שירות יודע להיות היד החסרה או מי שמזכיר לאדם לנשום ולהירגע”

לאחרונה נוסף לכפר תקווה, שבו חיים אנשים עם מוגבלות, ענף חדש: המרכז להכשרות כלבי שירות. קיבלנו הצצה לפרויקט

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

מאת בני אופיר

כפר תקווה בעמק יזרעאל הוא כפר שבו מתגוררים אנשים עם מוגבלות וצרכים מיוחדים. בכפר קיימים ענפי שירות רבים, כמו אירוח ופנאי, פינת חי, יקב (“טוליפ”) ומכבסה, ולאחרונה נוסף לו ענף חדש המשתלב בטבעיות עם רוח המקום: המרכז להכשרות כלבי שירות.

עד לפני כמה שנים פעלה במקום כלבייה, אך היא נסגרה. אז הגיעו שני בחורים צעירים, אילן פרומקין וברק כהן, והעלו את הרעיון להביא ולהקים בכפר את המרכז להכשרות כלבי שירות. פרומקין וכהן הסבירו כי כך תושבי הכפר יזכו לתעסוקה וגם למענה טיפולי, ובמקביל יוכל הכפר לספק שירות חשוב לקהילות של אנשים עם מוגבלויות ומתמודדי נפש.

“המרכז זה רעיון שלי ושל ברק שהעלינו ב-2017, מתוך רצון להנגיש את כלבי השירות בישראל בסטנדרטים הכי גבוהים”, מסביר פרומקין, “ולהיטיב עם האנשים שיכולים ליהנות מהשירות הזה. אנחנו מדברים על אנשים שמתמודדים עם קשיים פיזיים כמו פגיעות ראש ופגיעות גב, ילדים על הספקטרום האוטיסטי, אנשים עם פוסט טראומה וחרדות למיניהן, סוכרת ואפילפסיה. היה כאן אפילו הכלב ‘שיבא’ מבית החולים תל השומר, שהוא כלב השירות הראשון בבית חולים ישראלי. צריך להבין, זה פרויקט מאוד ייחודי. זה לא רק שהכלב נחמד, אלא יש לו המון ערכים נוספים”.

שנתיים של הכשרות. כלב שירות לעתיד

כלבי שירות הם כלבים שמסייעים בהתמודדות יומיומית לאנשים המתמודדים עם מגבלה פיזית או נפשית. כלבי השירות נבחרים בהליך קפדני. הכשרתם והתאמתם נמשכת בין שנה וחצי לשנתיים. כלבי השירות המסיימים את הליך ההכשרה עוברים גם מבחן נגישות למקומות ציבוריים.

פרומקין הוא מאלף כלבי שירות ומדריך כלבנות טיפולית. “בשנים האחרונות ניהלתי את הכלבייה הטיפולית במרכז לרכיבה טיפולית בישראל”, הוא מספר. “אני בעצמי עשיתי מסלול דומה, אך להבדיל, אני נאלצתי לנסוע לחו”ל (אנגליה וארה”ב) כדי לעבור את ההכשרה בתחום. אמרתי לעצמי שאין שום סיבה שלא נוכל לקבל את אותה הכשרה כאן בארץ, ולכן יזמתי את הקמת המרכז”.

פעילות המרכז מתמקדת בשלושה תחומים מרכזיים: פעילות ציבורית למען הסדרת תחום כלבי השירות בישראל והגברת המודעות הציבורית לזכויות הנעזרים בכלבי שירות, הכשרת כלבי שירות בעלויות מסובסדות, והכשרת מאמני כלבי שירות בהתאם לקריטריונים המקובלים בעולם. “במהלך החודשים האחרונים אנו פועלים להגברת המודעות לנושא על ידי השתתפות בדיונים בכנסת ופגישה עם חברי כנסת וגופי רגולציה נוספים”, מפרט פרומקין. “אנחנו מזהים שינוי בגישת הרשויות לנושא כלבי השירות ומאמינים כי שינוי משמעותי בתחום יופיע בקרוב”.

כלב שירות בפעולה

כמו שהוא רואה את זה, עבור האנשים שזקוקים לכלבי שירות, כלב כזה הוא לא זכות – הוא חובה. “כלב שירות יעשה עבורם את ההבדל בין חיים שמאפשרים מעורבות, פעילות ועצמאות, לבין חיים של תלות באחר”, הוא מסביר. “האנשים האלו, כמו רבים מאיתנו, לא יכולים לשאת בעלות הגבוהה של כלב שירות לצרכן, ולכן אנחנו פועלים להפוך את התחום למוכר ומסובסד על ידי המדינה מחד, ומוכר על ידי מוסדות וגופים ציבוריים מאידך – כדי שאלו יאפשרו לבעלי הכלבים להיכנס עימם למקומות ציבוריים”.

חלק מכם אולי מכירים את סיפורו של אברהם בלוך, שפורסם באחד מערוצי הטלוויזיה. בלוך, נפגע פוסט טראומה ממלחמת יום הכיפורים, מטופל בעזרת כלב שירות בשם “הופי”, המסייע לו בכל מיני מטלות שהיו מאוד קשות עבורו עד היום. אחרי ששרד את הקרבות הקשים במלחמה, בלוך החל לסבול ממצבי רוח קשים ומהתנהגויות קיצון, עד כדי כך שפעם אחת חנק את אשתו רותי וכמעט גרם לה נזק. במקום טיפול תרופתי הוחלט לתת לו כלב שירות, ו”הופי” פשוט שינה את חייו וחיי אשתו והילדים.

גם גל רויטשטיין, בן 41 מפתח תקווה, נשוי פלוס ילדה, סוחב פוסט טראומה מהשירות הצבאי. “אני התגייסתי לחיל השריון ונפגעתי פגיעה פיזית ונפשית בצבא”, הוא מספר, “לאחר השירות לא הצלחתי למצוא את עצמי, ברחתי מהארץ והתגלגלתי לחווה בהולנד, שמסייעת לאנשים בעזרת סוסים וכלבים. שם הכרתי את עולם בעלי החיים”.

לאחר חזרתו לארץ החל רויטשטיין ללמוד את התחום. “לאורך עשור”, הוא מציין, “רכשתי מגוון הסמכות וידע בעולם הכלבים, וכיום אני מחנך כלבי שירות ומלמד את תחום הסיוע בעזרת כלבים בבתי חולים שונים בארץ ובבית הספר לאחיות בתל השומר”.

המרכז להכשרות כלבי שירות

ב-2015 הוא פגש את פרומקין וכהן, והם עזרו לו לרכוש כלים וידע ברמה בינלאומית. “עם השנים הם נתנו לי קורת גג מקצועית, וכיום בעצם אני עובד תחתם. המרכז לכלבים ואנשים והמרכז להכשרות כלבי שירות הם ארגונים שמובילים את תחום הכלבנות הרפואית בישראל, כיום ואני גאה לקחת חלק בפרויקטים שאנו מובילים יחד.

“עבורי”, הוא נזכר, “הרגע ששינה הכל היה הלילה הראשון בחווה בחו”ל, כשפתאום הבנתי שכלב משנה את הכל. שם זה התחיל, ומאז היו מאות רגעים של התרגשות כאשר אחד הכלבים שלנו מסייע בטיפול קשה או מעודד מטופל במשבר. זה לא רק המטופלים. בשנת הקורונה גם ליווינו את הצוותים הרפואיים. זה לא פחות חשוב לתת להם תמיכה רגשית”.

לדבריו, “ההבדל המשמעותי ביותר שרואים בזמן הטיפולים זו המוטיבציה ושיתוף הפעולה של המטופל. כאשר כלב/ה נכנסים לתמונה, התקשורת משתנה ו’השליטה’ עוברת לידיים של המטופל. התחושה הזו מעצימה את החוויה ומאפשרת לקדם תהליכים. אנשים מפגינים יותר מוטיבציה, מתאמצים יותר, רוצים יותר להצליח בשביל הכלב/ה ובשביל עצמם. וזה כל ההבדל. עם התאמה נכונה, כלב יודע כיצד להיות היד החסרה או הכלי שמזכיר לאדם לנשום ולהירגע. מאפשר לו/לה התחלה בדרכם העצמאית לשיקום. זה מתחיל מלייצר לו”ז יומי עבור הכלב שמחייב את המטופל לצאת מהבית, ועד לבניית ביטחון עצמי שיאפשר לו לנסות ללכת ללמוד או לנסות לעבוד”.

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

בואו להיות חלק מקהילה של אנשים כמוכם

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של “שווים”

קראו עוד בשווים

מערכת שווים

גלילה לראש העמוד

בואו להיות חלק מהקהילה שלנו

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של ״שווים״