נושאים קשורים

בקרוב: שליטה באייפון ובאייפד – רק באמצעות העיניים

שורה של מאפייני נגישות חדשים צפויים להשתלב במערכות ההפעלה של ענקית הטכנולוגיה אפל. יצורפו גם יכולות בינה מלאכותית לזיהוי דיבור מוגבל והאזנה למוזיקה עבור כבדי שמיעה

“אין צוות חינוכי בשעות אחה”צ, הבן שלי חווה רגרסיה”

גן התקשורת "אייל" ברעננה נמצא בחוסר יציבות כבר שנה. הסיבה: ארבע נשות צוות יצאו לחופשת לידה, ללא תחליף הולם. האימהות פנו לעירייה: מפסידות שעות עבודה, והילדים סובלים

המדינה לא מאשרת הסעה – ופעוט מונשם נוסע למעון באוטובוס ציבורי

בחצי השנה האחרונה אימו של שחר (שם בדוי) בן השנתיים מנהלת מאבק מול הרשויות לקבלת הסעה שמותאמת למצבו הסיעודי. במקום לספק פתרונות - הן מגלגלות אחריות

אפקט המלחמה: יותר מחצי מיליון ישראלים יזדקקו לטיפול נפשי

גורמי המקצוע בתחום בריאות הנפש הזהירו בוועדת הבריאות של הכנסת: "רופאים צעירים בורחים מהמערכת הציבורית בגלל תנאי העבודה הקשים"



הכנסת דנה בהגדלת הקצבה לחטופים ששבו מהשבי

לפי ההצעה שנדונה בוועדת הרווחה, הקצבה תוכפל ל-2,600 שקלים ופדויי השבי יקבלו אוטומטית הכרה של 50% בשל הפרעת פוסט טראומה
ראשיחדשותהתערוכה שיוצאת נגד אנשים שמכנים ילדים עם תסמונת דאון ״מלאכים״

התערוכה שיוצאת נגד אנשים שמכנים ילדים עם תסמונת דאון ״מלאכים״

אחרי שנולד בנה, ג'וני, אנשים אמרו לאומנית רונית מירסקי שהוא מלאך. היא ראתה בזה עלבון והחליטה להגיב

21 תחריטים, דיוקנאות של גברים, נשים וילדים עם תסמונת דאון, מוצגים בתערוכה חדשה בגלריה “המקרר” בתל אביב. התערוכה (שאוצרת איריס פשדצקי) נקראת T21 –  שזהו הכינוי הרפואי של טריזומיה 21, הידועה יותר בשם תסמונת דאון.

האומנית רונית מירסקי, שיצרה את התחריטים, מראה את הייחוד שבמראה של אנשים שחיים עם תסמונת דאון. לכל הדיוקנאות הילת קדושים מוזהבת, ומסביבם מסגרת מוזהבת מעוטרת, בהתייחסות לאיקוניות של קדושים מהנצרות. דיוקן נוסף, 22 במספר, הוא דיוקן של מירסקי עצמה עם בנה בדמות האם והבן הקדושים מהנצרות.

התחריט של רונית וג'וני - באדיבות האומנית
התחריט של רונית וג’וני – באדיבות האומנית



“הייתי חייבת להגיב”

מירסקי, שהציגה כבר תערוכות בארץ ובעולם, למדה לתואר ראשון בתקשורת חזותית בבצלאל במסלול איור, ואחרי הלימודים עבדה בתור מאיירת ומעצבת. אחרי כמה שנים עברה ללונדון כדי ללמוד לתואר שני, גם הוא בתקשורת חזותית ואיור ב-Royal College of Art, שם המשיכה לתואר שלישי באמנות.

“התערוכה נולדה בעקבות התגובות שקיבלתי אחרי שבני האמצעי, ג׳וני, נולד עם תסמונת דאון”, היא מספרת לאתר “שווים”, “התגובות שקיבלתי די התחלקו לשניים: אלו שאמרו ‘אני מצטער לשמוע’, ואלו שאמרו ‘הוא ידע לאיזה הורים להיוולד’, ‘הם תמיד שמחים’, ‘הם נשמות גבוהות’, ‘הם מלאכים’, וכדומה”.

מהסוג הראשון מירסקי הצליחה להתעלם, אבל דווקא הסוג השני הרתיח אותה. “הרגשתי שאלו אנשים שמרגישים שהם ליברלים, מכילים, פתוחים, אבל הם בעצם עשו אותו דבר כמו הסוג הראשון”, היא אומרת, “הם יצרו מקבוצה של יחידים מקשה אחת, מחקו את הזכות לזהות אישית של כל מי שיש לו אותו מבנה גנטי של התא”.

מירסקי, שעבדה על התערוכה במשך מספר שנים, אומרת שהיא מאוד מאמינה בכוח של אמנות לשנות ולהשפיע. “החלטתי שאני חייבת להגיב לזה. ההתחלה הייתה די מהבטן. אחרי שנים של לימודים אקדמיים, אני טיפוס שבדרך כלל ניגשת לקרוא מאמרים, לחקור, אבל הפעם זה פשוט היה משהו שהיה חייב לצאת החוצה”.

רונית ובנה ג'וני - באדיבות המצולמת
רונית ובנה ג’וני – באדיבות המצולמת

מה הייחוד במראה של אנשים עם תסמונת דאון?

“לבעלי התסמונת תווי פנים אופייניים, אך כמו כל אדם, יש לכל אחד ואחד מראה ואופי ייחודי משלו. בתערוכה אפשר לראות שחלק מהדיוקנאות יותר מאופיינים עם התסמונת וחלק פחות, בדיוק כמו בחיים האמיתיים”.

איך ומדוע בחרת במי שאיירת?

“כשג׳וני נולד, צירפו אותי להמון קבוצות של אימהות לילדים עם תסמונת דאון והרגשתי שהעולם מלא באימהות מיוחדות כמוני. כשיצאתי לרחוב ראיתי שהמציאות היא לא ממש ככה, אין במרחב הציבורי, או יותר נכון במרחב הציבורי שבו אני גרה, בתל אביב, ילדים עם תסמונת דאון. גם אנשים עם מוגבלויות חסרים מהמרחב הציבורי שלי, זה לא נוח לנו, לא נעים. החברה שלנו כביכול מתהדרת במגוון חברתי, אבל הלכה למעשה אנחנו חיים במקום מאוד הומוגני.

“החלטתי שהדיוקנאות שלי יהיו של אנשים שאני לא מכירה, אלו שחסרים מהמרחב הציבורי שלי. חיפשתי אותם ברשת, בגוגל. התבוננתי ארוכות בפנים שמצאתי, וניסיתי לצייר את מה שראיתי מעבר לסממנים החיצונים של התסמונת, לצייר את האישיות הפנימית האינדיבידואלית שקרנה מהתמונה שראיתי. התחריטים שיצרתי כבר רחוקים מהתמונות שמצאתי, יצרתי דמויות משלי”.

התחריטים - באדיבות האומנית
התחריטים – באדיבות האומנית

למה ציירת אותם עם הילה?

“הוספתי לדיוקנאות הילה מוזהבת, המזכירה איקונות נוצריות, שבמהותן רוממו אנשים בשר ודם לרמת קדושים עושי טוב, ולא יודעים רע. רציתי להגחיך את האמירות הכביכול חיוביות האלה של מלאכים ונשמות ו’את עושה עבודת קודש'”.

איזה שיח את רוצה ליצור?

“אני רוצה לקדם שיח על מגוון חברתי. אנשים משתמשים במושג ״קבלת האחר״, אבל המושג הזה שחוק וריק מתוכן, הוא בעצם מחריג את האחר ומונע יחס של שווה בין שווים. היום יש הרבה דיבור על הכלה, אבל בעיני זו פייק הכלה, צביעות של החברה שמאדירה את השונה והחריג כ׳קדוש׳ אך על ידי אותה האדרה מוחקת אותו כליל”.

התערוכה מוצגת בגלריה המקרר, רחוב החשמונאים 90 ת”א, עד 29.01.

ילדית 1974. באה מהבטן אל הבטן דרך הבטן-והבטן כמו השמש שורפת ומרפאה. חולה כרונית באנורקסיה ובולמיה. עבדה במעריב לנוער, מקומונים, ידיעות אחרונות, מעריב וגלובס וחברת ענני תקשורת. הוציאה שלושה ספרים: "אכולות", "יותר מכל" ו"גירת הגמל".

כתבות אחרונות