מאת עידן מאראש
בימים האחרונים אנו עדים לפרשה מזעזעת של התעללות של מטפלים בחוסים במעון לאנשים עם מוגבלות בראש העין. אפשר לכתוב רבות על כמה זה מזעזע, מכעיס, מבחיל, כואב, עצוב, מצמרר ועוד תיאורים. אבל עדיף להתמקד בפתרון: סגירה של ההוסטלים והקמת מסגרות חלופיות.
מקרי ההתעללות, במקום שבו אנשים אמורים להרגיש הכי בטוחים, הכי מוגנים ומטופלים בצורה המיטבית ביותר – הם בלי נסבלים. מדובר במקום שבו הורים שמים את היקר להם מכל, כדי להעניק לבנם או לבתם את אורח החיים והסביבה והחברתית הטובים ביותר. אבל אנחנו רואים שזה פשוט לא עובד.
העולם שבו אנשים עם מוגבלויות חיים מאחורי גדר, בלי יכולת אמיתית להשתלב בחיי קהילה – שייך לתקופה ולחברה שכבר מזמן פג תוקפה. מה שמותאם לימינו יותר הם חיי קהילה ומשפחה ללא גדרות וחומות שמדגישות ביתר שאת את מוגבלותם של אותם חוסים.
להורים שבוחרים לשים היום את ילדיהם במעון או בהוסטל, אין פתרון אחר. אין עוד אפשרות להעניק חיים מלאים, עשירים וחברתיים. לכן המדינה צריכה להציע לאותן משפחות פתרונות כמו בניית בתי מגורים בקהילה ברחבי הארץ, ותוכניות חברתיות שמותאמות ליכולת של אנשים וילדים עם מוגבלות. ההורים לא צריכים להיות לבד במערכה הזו, המדינה צריכה ואפילו מחויבת להתייצב לצידם.
ועדות בדיקה לכל הוסטל
אבל במדינת ישראל כמו במדינת ישראל, אני מעריך שהמהלך לביטול ההוסטלים ייקח זמן. בינתיים שמעתי קריאות להקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת הפרשה ואני כבמון מצטרף אליהן.
אבל זה לא מספיק. אני קורא למשרד הרווחה ולממשלת ישראל להקים באופן מיידי גם ועדת בדיקה מקצועית שתפקח מקרוב על כל אחד מהמוסדות האלה, כדי לוודא שזה לא יקרה שוב, ולהבין מה צריך לתקן במערכת. אני גם קורא לשר הרווחה, מאיר כהן, להתחייב כבר עכשיו לקבל את ההמלצות, ולא למסמס את הוועדות עוד בטרם הן קמו.
דבר חשוב נוסך שלא צריך לחכות לאף ועדה בשבילו. צריך לקבוע קריטריונים לקבלה לעבודה במקום שכזה. צריך שתהיה השכלה והכשרה מתאימה, והמטפלים צריכים להיות מספיק מבוגרים ועם חוסן נפשי, כדי להתמודד עם טיפול באוכלוסייה של אנשים עם צרכים מיוחדים ועם מוגבלויות.
עידן מאראש הוא פעיל חברתי
