מאת איתי שחם
בגילה הצעיר (35), התסריטאית דנה אידיסיס כבר חתומה על שני פרויקטים גדולים ומשפיעים הנוגעים לקהילה האוטיסטית: הסרט התיעודי “סרט בר מצווה”, המתעד את העלייה לתורה של אחיה האוטיסט; וכמובן סדרת הדרמה המצליחה “על הספקטרום”, העוסקת בצעירים על הרצף החולקים יחד דירה וחלומות להשתלב בחברה. גרסה אמריקאית של הסדרה יצאה לאחרונה בשירות הסטרימינג “אמזון פריים וידאו” תחת השם “As We See It” – וכל העולם מדבר עליה.
בימים אלה יוצא לאקרנים הפרויקט השלישי שלה בנושא: הסרט “הנה אנחנו” שביים הבמאי המוערך ניר ברגמן, אשר מבוסס על תסריט שכתבה. הסרט מספר את סיפורו של אהרן (מגולם על ידי השחקן הוותיק שי אביבי), המגדל בן אוטיסט בשם אורי (נועם אימבר). כשמגיע זמנו של אורי לעבור להוסטל לבוגרים עם צרכים מיוחדים, הוא ואביו עדיין לא מרגישים מוכנים לפרידה, והשניים יוצאים למסע משותף ומרגש ברחבי הארץ.
את אידיסיס הזדמן לי להכיר ב-2018, אז יצא הפרומו הראשון ל”על הספקטרום”. התגובה הראשונית שלי אליו הייתה שלילית. חשבתי שאנשים על הרצף מוצגים בסדרה בצורה סטריאוטיפית, בדומה ללא מעט יצירות אחרות העוסקות בנושא. בעקבות זאת, יצרתי קשר עם טל יקימוב, שגילמה בסדרה את דמותה של המדריכה יעלי, סיפרתי לה על החששות שלי, וביקשתי שתספר עליהם ליוצרי הסדרה.
יקימוב קישרה ביני לבין אידיסיס, שלקחה ברצינות רבה את החששות שלי והקשיבה למה שהיה לי לומר, וכך התיידדנו. היא הזמינה אותי לפרמיירה של “על הספקטרום”, ואחרי שצפיתי בה הבנתי שהרושם הראשוני שלי היה מוטעה. בהמשך אפילו העלינו יחד רעיונות לעונה השנייה, אך בסופו של דבר אידיסיס החליטה להתמקד בפרויקטים אחרים. עכשיו, לרגל יציאת הסרט החדש, נפגשתי איתה שוב, וזו הייתה הזדמנות טובה לשאול כמה שאלות.
דנה, מאיפה הגיע הרעיון ל”הנה אנחנו”?
אידיסיס: “תמיד ראיתי בקשר של אבא שלי ושל אחי משהו מיוחד ויוצא דופן. הקשר הזה הוא מקור ההשראה לסרט”.
את רואה בו סוג של פרויקט המשך ל”על הספקטרום”?
“האמת שזה מצחיק כי את הסרט הזה כתבתי הרבה לפני שכתבתי את הסדרה. הסרט הוא התסריט הראשון שכתבתי, לפני עשר שנים. ניר ברגמן ערך את התסריט ועבד איתי עליו תקופה ארוכה. לקח זמן עד שהוא הבשיל ויצא לצילומים, ובינתיים באמת יצא גם סרט הדוקו שביימתי וגם ‘על הספקטרום’, כך שזה נראה שהסרט נכתב אחרון, אבל בעצם הוא הראשון”.
“על הספקטרום” מסופרת מנקודת מבטן של הדמויות על הרצף. בסרט, לעומת זאת, האוטיסט מקבל תפקיד משנה והסיפור מסופר מנקודת מבטו של אביו ה”רגיל”
“אתה צודק. הסרט הוא מבחינתי על דמות האב. ב’על הספקטרום’ רציתי לספר סיפור שבו הגיבורים הם אנשים על הרצף. לעומת זאת, ב’הנה אנחנו’ רציתי לדבר על הקשר בין אב לבן, בעיקר מהזווית של האב, הקושי שלו לשחרר והקושי בכלל בפרידה בין הורה לילד, גם בלי קשר לאוטיזם. אני חושבת שהסרט עוסק בפרידה בלתי נמנעת בין הורים לילדים כאשר הם מתבגרים, וההורה נאלץ לשחרר ולסמוך על זה שיסתדרו בעולם”.
המאפיינים בדמות של אורי מבוססים על אוטיסטים שנתקלת בהם בחיים האמיתיים?
“אני חושבת שהרגישות והחיבור שלו לבעלי חיים הם תכונות שיצא לי לפגוש אצל הרבה אנשים על הרצף, אבל מובן שזה משותף גם לאנשים שאינם על הרצף. אני כן יכולה להגיד שההתייחסות של הסביבה בסרט לאורי זה משהו שנתקלתי בו לא פעם במציאות. הביקורתיות, חוסר ההבנה, אנשים שמדברים מעל הראש של אורי כאילו הוא לא שם; וגם להיפך – התנהגות רגישה כמו הדמות של מוכר הפיצה, שיצא לי לפגוש גם בחיים. יש גם וגם, וניסיתי להראות את המנעד הזה דרך המפגשים של אהרן ואורי עם העולם”.
כמעט אין שימוש במילים “אוטיסט” ו”ספקטרום” בסרט. המילה “אוטיזם” נאמרת רק פעם אחת, וגם על ידי דמות שנראה שאינה מבינה הרבה בנושא. למה בעצם?
“שאלה מעניינת. אני מנסה לחשוב באמת מאיזה מקום זה נובע, כי כנראה זה אינטואיטיבי. כלומר, אני לא חושבת שהייתה החלטה מודעת שבה אמרתי שלא יוזכרו המילים האלה. אני חושבת שבאיזשהו מקום זה קשור לחוויית החיים שלי ולרצון שלי לספר סיפור ולדבר על אנשים מבלי להגדיר אותם. זה ברור שאורי על הרצף האוטיסטי, אבל זה לא מה שמגדיר אותו, וככה אני מתייחסת לזה כשאני כותבת את זה. ברור שזה מאוד שם ונוכח גם אצל אורי ואהרן, אבל הם קודם כל אבא ובן, וזה מה שהיה חשוב לי שיהיה בפרונט. ניר ברגמן הבמאי גם ראה את זה ככה, ואני חושבת שהוא העביר את זה בצורה מאוד חזקה ורגישה”.
היית מעורבת בתהליך ההפקה של הסרט, בליהוק למשל?
“הייתי מעורבת בליהוק, אבל בשלב מסוים הרגשתי שבגלל שזה סיפור מאוד אישי, אני צריכה לקחת צעד אחורה. סמכתי מאוד על ניר, גם כי הוא במאי נפלא וגם כי הרגשתי כמה הוא מחובר לתסריט ולדמויות, וידעתי שההחלטות שלו יהיו נכונות וישרתו את הסיפור שאנחנו רוצים לספר. אני אסירת תודה על זה שהוא בחר את שי אביבי ונועם אימבר לגיבורים הראשיים. הם הלב של הסרט והם, ביחד עם ניר, עשו עבודה פשוט מדהימה בעיניי”.
עד כמה אהבת את התוצאה הסופית של הסרט?
“אני מאוד שמחה על הסרט. מבחינתי, העובדה שהמשפחה שלי ראתה אותו ואהבה אותו זה הדבר הכי חשוב, דווקא בפרויקט הזה. ניר ואני עבדנו עליו שנים, ואני חושבת שזה מורגש שהלב שלנו נמצא שם. מקווה לפחות שככה זה עובר”.
איזה תגובות קיבלת?
“קיבלתי תגובות מאוד מרגשות ומחממות את הלב. גם מהרבה הורים ואנשים על הרצף, וגם מקהל שפשוט הגיע וראה ואהב את הסרט. מניחה שיש גם תגובות שלא הגיעו אליי, אולי פחות חיוביות, אבל בכל מקרה שמחתי על אלה שהתרגשו ונהנו”.
אחיך ראה את הסרט?
“הוא עדיין לא ראה. אני אשמח שיראה ויגיד לי מה הוא חושב”.
תמשיכי לעסוק באוטיזם/צרכים מיוחדים ביצירות הבאות?
“אני לא יודעת להגיד. נכון לכרגע אני מרגישה שכתבתי והתעסקתי הרבה בנושא בגלל הקשר האישי שיש לי אליו. כרגע אין לי פרויקט כזה באופק, אבל זו בהחלט אפשרות בעתיד”.
עוד בנושא:
