fbpx

סבל מחוסר נגישות ביישוב במהלך חייו, ניצח בתביעה אחרי מותו

אלמנתו של אדם נכה נכנסה לנעליו בתביעה נגד מועצת ג'יסר א-זרקא על אי-הנגשת מועדון הקשיש. זה מה שפסק ביהמ"ש

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
צילום: ביגסטוק

מאת עו”ד גיא אקוקה

האם יורשיו של אדם עם נכות שהגיש תביעה בגין אי נגישות ברשות המקומית שלו ונפטר תוך כדי ההליך המשפטי, יכולים לקבל פיצויים אחרי מותו? זו השאלה המעניינת שבה עוסק פסק דין יוצא דופן שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בחדרה.

מדובר בתביעה שהגיש תושב ג’יסר א-זרקא, המרותק לכיסא גלגלים (קטוע גפיים תחתונות מחמת תאונה), בתחילת 2018 נגד המועצה והעומד בראשה. בתביעה נטען כי התובע הוא אדם עם מוגבלות כהגדרתו בחוק השוויון, וכי המועצה הפרה את חובותיה על פי חוק השוויון בכך שלא מינתה רכז נגישות ולא פעלה להנגשה של לשכת הרווחה ומועדון הקשיש המצויים בתחום שיפוטה. סכום התביעה הועמד על 75 אלף שקלים.

למרבה הצער, התובע נפטר טרם בירור ההליך. רעייתו, שהיא היורשת החוקית של מחצית מעיזבונו, קיבלה היתר להגיש כתב תביעה מתוקן, שנסמך על אותן טענות. בית המשפט התבקש לפסוק לה פיצוי ללא הוכחת נזק בגין רגשות תסכול, עלבון, השפלה, חוסר אונים ופגיעה באוטונומיה שהיו נחלתו של בעלה המנוח, עקב אי-כיבוד זכותו לשירות ציבורי.

הנזק שתואר בתצהיר האלמנה נסב על תחושותיו של המנוח, “שהתעצבן וחש השפלה וחוסר אונים נוכח היעדר הנגשה למועדון הקשיש בו ביקש לבקר”, וכן חוסר יכולתו לסור למשרדי מחלקת הרווחה בתחום המועצה

בית המשפט נדרש לשאלה המשפטית האם מכוח פקודת הנזיקין רשאית האלמנה להיכנס בנעליו של בעלה המת כדי להיות זכאית לסכום הפיצוי בתביעה. בנוסף, עלתה השאלה האם האלמנה זכאית לאותו פיצוי בהיותה היורשת החוקית.

מנגד, עלתה טענה מעניינת של מועצת ג’יסר א-זרקא כי הזכות לתבוע על היעדר הנגשה ולקבל פיצוי היא זכות אישית של המנוח ואינה ניתנת להעברה, ומשנפטר התובע, לטענת הרשות, פקעה תביעתו והזכות לפיצוי פגה.

אחרי שעבר על טענות הצדדים פסק בית המשפט כי אכן הרשות המקומית הייתה מחויבת להנגיש את מרכז היום לקשיש ולא עמדה בכך על פי דרישת החוק, וכי האלמנה יכולה להיכנס בנעליו של בעלה שנפטר. לפיכך, קבע בית המשפט, הפיצוי שייפסק צריך להגיע לידיה כיורשת חוקית. עוד נכתב בפסק הדין כי “לא ניתן להמעיט בחשיבותו של חוק השוויון ובצורך שהינו בגדר חובה להטמיעו ולממשו בחיי המציאות כדי שלא יהא אות מתה”.

בסופו של דבר דחה בית המשפט את טענות התובעת לגבי אי-מינוי רכז הנגישות ואי-הנגשת משרדי מחלקת הרווחה, אך קיבל את התביעה הנוגעת לחוסר הנגישות של מועדון הקשיש.  “המנוח זכאי לפיצוי בשל אירוע אחד שהתבטא בניסיון חד-פעמי להגיע למועדון הקשיש בחודש דצמבר 2017”, נכתב בפסק הדין. “מצד אחד, אין להקל בכך ראש; אדם עם מוגבלות כמנוח, שנוכח לדעת שהמועדון חסום בפניו בשל נכותו, לא ינסה לשוב אליו פעם נוספת. הוא חווה פגיעה מן הסוג שחוק השוויון קובע חבות בגינו ומזכה בעטיו בפיצוי ללא הוכחת נזק. מצד שני, בקביעת שיעור הפיצוי יש להתחשב בנתוניו של האירוע כפי שהתרחש, כמו גם בסכומי הפיצוי שנפסקו במקרים דומים”.

בשורה התחתונה פסק בית המשפט כי המנוח, אילו היה חי, היה זכאי לפיצוי של 25 אלף שקלים, ומכיוון שאלמנתו היא היורשת של מחצית מעיזבונו היא תקבל פיצוי של 12.5 אלף שקלים ממועצת ג’יסר א-זרקא. בנוסף, חויבה המועצה לשלם לה שכר טרחת עורך דין בסך 2,200 שקלים.

עורך דין גיא אקוקה הינו אדם עם מוגבלות בעצמו, בעל משרד עורכי דין פרטי ברמת גן, פעיל מרכזי במספר עמותות המסייעות לאנשים עם מוגבלות, חבר הוועדה לקידום זכויות אנשים עם מוגבלות בלשכת עורכי הדין בישראל. הוא מתמחה בתחומי המשפחה, העבודה והביטחון הסוציאלי, בדגש על אנשים עם מוגבלות.  

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

בואו להיות חלק מקהילה של אנשים כמוכם

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של “שווים”

קראו עוד בשווים

מערכת שווים

גלילה לראש העמוד

בואו להיות חלק מהקהילה שלנו

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של ״שווים״